אימון מנטאלי לספורטאים – חזרה לספסל הלימודים / אסף לב
בשעה טובה, חזרתי לספסל הלימודים.
לאחר סיום שני תארים במנהל עסקים – עד גיל 30 לערך האמנתי שזו הדרך – ולאחר סיום הכשרתי בוינגייט כמדריך טריאתלון וכמאמן טריאתלון נתפניתי ללמוד משהו שעושה רושם, ממש מדבר אלי; כן, בערך עשור אחרי וכן, עם תובנות חדשות.
ההרצאה הראשונה (שמואל בורג) הייתה מרתקת ועסקה בשחקנים המתעלים על עצמם ברגעי אמת ואילו תובנות הם משדרים לעצמם על מנת להצליח ברגעים אלו, מייקל ג'ורדן למשל. בהמשך, דובר על מחוייבות הספורטאי לספורט והתמודדות עם רגעי משבר ופציעות במהלך העיסוק בספורט: למשל, קרוליין ווזניאקי בטורניר קאטר מותחת שריר וממשיכה לשחק עם דמעות – קטע וידאו נדיר, כאן:
עוד דובר על אחד הגילויים הראשונים של פסיכולוגית הספורט – סוף המאה ה 19 – שלפיה, תחרותיות – המרצה חברתית – תוציא מהספורטאי יותר ממה שיוכל להפיק לבדו ( לכל אלו שמתלבטים האם להצטרף לקבוצה או האם להתחרות ? ) עוד על אימון בקבוצה במסגרת קבוצת הריצה בכפר סבא, כאן:
סיום מרוץ נייקי – הרכבים האחרים כבר בבית קפה….
לבסוף, דנו בגישות פסיכולוגיות שונות בהתמודדות עם מצבים וטיפוסים שונים. או אז, החל לדבר המרצה על גישה פסיכולוגית שונה, חדשה, של בחור ישראלי המרצה בהארווד בקורס מבוקש העוסק בפסיכולוגיה חיובית, או ב"מדע של האושר" אם תרצו. הנושא עניין אותי מאוד והחלתי לנבור בירחונים עדכניים וכך הגעתי לירחון "חיים אחרים" של חודש מרץ 2012 ובו יש ראיון עם ד"ר טל בן שחר ממפתחי הגישה. להלן כמה דברים שגיליתי בהם עניין ובחרתי לשתף אתכם בהם: אליבא דבן שחר, 60 אחוזים ממידת האושר תלויים בגנים ובנסיבות חיצוניות; משמעות הדבר היא ש 40 האחוזים הנותרים תלויים בנו ובבחירות הגדולות והקטנות שאנחנו עושים! ! (היפוך כמעט גמור, לדעתי, לפרויד, שזה שם דגש על היבטים לא מודעיים ויוצא מכך, שיכולת השליטה של הפרט על דרכו מצומצמת יותר…). עוד עוסקת הפסיכולוגיה החיובית במצוינות ומה הביא ספורטאי מסוים להיות מצוין בתחומו ומה הביא ספורטאי אחר להיות "בסדר". הגישה בוחנת את הטוב, את מה הוביל לטוב ופחות את "מה הבעיות"…
המילה האחרונה – ד"ר טל בן שחר גורס בכתבה המצוינת, מאת אורלי בר – קימה, שהרבה אנשים מבקשים ממנו "טיפים לאושר" והוא כאיש אקדמיה לא אוהב לתת טיפים אולם אם נלחץ עליו נקבל: "עסקו בפעילות גופנית לפחות 3 פעמים בשבוע כפול 30 דקות לפחות. כל פעילות אירובית: הליכה, שחייה, אופניים או ריצה, שווה בעוצמתה לתרופות הכי חזקות נגד דכאון. מחקרים גילו שפעילות גופנית מורידה את הסיכוי למחלות בכ 50 אחוזים ושיש לה גם אפקט נפשי, פיזיולוגי ופסיכולוגי. בבתי ספר ששילבו פעילות גופנית בסדר היום הקבוע חל שיפור משמעותי בציונים ונרשמה ירידה של 65 אחוזים בהתנהגות לא נאותה".
אנרגיה טובה מאוד, אסף
הצטרפו אלינו בפייסבוק
ערוץ היוטיוב ונשמח לקבל תגובות על הסרטונים
אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן
"רצים עם אסף" – תעשו ספורט – זה עושה טוב, לכם ולעולם
8993137 – 052
14 Comments
כל דבר שאדם עושה בחייו, הוא מתקיים! כאשר אדם עוסק בספורט הוא חי!!!!!!
אדם לא מפסיק לעשות ספורט כי הוא מזדקן! אדם מזדקן כאשר הוא מפסיק לעשות ספורט!!!!!
אסף,
מעניין אותי לדעת אלו תובנות ספורטאים מקבלים ברגעי אמת, תוכל לפרט על כך?
יקירי, אני רק בתחילת הלימודים ויהיה זה עזות מצח מצידי לחוות דעה מעל במה זו.
דבר אתי ב 4 עיניים ואביע בפניך את דעתי, כאדם ולא כמאמן.
אסף
אהבתי.
כל הכבוד על תובנות והשיפט שעשית.
המעז והמתמיד מנצח.
לירון
מרתק! השארת טעם של עוד 🙂
אסף, זה מרתק מאד. אין לי ספק שאתה בתחום הנכון ולקחת את עצמך לכיוון מדוייק עבורך ועבור המתאמנים שלך, שזכיתי להיות בינהם. יש לך את זה באופן טבעי, ועכשיו זה יעלה לעוצמות גבוהות יותר. אני בטוחה ומצפה לשמוע ממשנתך באימונים- הרווח כולו שלנו. מאחלת לך הרבה פליאה (חיובית, שגורמת למחשבה) והנאה בהמשך.
תודה!
שמי ידידי, נראה מרשים מאוד.
אסף,
מאוד יעניין אותך לקרוא מאמרים בתחום האושר של כהנמן וטברסקי (שקיבלו פרס נובל דווקא בתחומי הפסיכולוגיה הנושקים לכלכלה). אגב יש להם גם הרצאה מצוינת שנערכה באוניברסיטת ת"א וניתן למצוא אותה ביוטיוב אם אינני טועה.
עפ"י התאוריה שלהם עקומת "האושר" היא אישית לאדם אינה משתנה כמעט. ביקרות אירוע דרסטי רע או טוב מתרחש פיק (למעלה /למטה בהתאמה). לאחר זמן צורת העקומה חוזרת לעצמה. ניצפה שינוי לטובה דווקא סביב גילאי 60 70 ויש לו השערה מצחיקה לסיבה הזו. שווה צפייה/קריאה.
נישמע מרתק בהחלט. אנסה לאתר את המאמר שהזכרת
אסף, זה מקסים, שיהיה בהצלחה ורואים שאתה גם נהינה. ניראה עליך שהתיאוריות הן מבחינתך "נאה דורש ונאה מקיים". ממש כיף ואנרגיה טובה לבוא ולעשות ספורט עם הקבוצה באימונך.
כהרגלך בקודש, אתה מוצא לך לימודים/השתלמויות בתחומים שמעניינים אותך ומשיקים לחייך. המשך להרחיב דעת ולשתף אותנו בחוויות ובתובנות החדשות.
תודה רבה אחי, לשבוע מצוין.
אסף
פוסט יפה מאוד, פתחת לי פה תחום עניין חדש. והדבר הכי חשוב הוא שלא נפסיק לעשות ספורט לעולם!!! ויותר חשוב נלמד את הילדים שלנו לא להפסיק לעשות ספורט
נכון מאוד נקווה שגם אשתי תשתחנע
אסף,
כל מילה בסלע, מבחינתי לפחות, הכל נכון ומוכח.
ולחברי בר : מבלי להישמע ציני, הפסק להתאמן 3 חודשים ותרגיש בעצמך איך ה"מוד" הכללי קורס…
אנחנו צריכים אישורים ממחקרים?!?!? הרי מי יודע טוב מאיתנו מה אנחנו מרגישים (בפילוסופיה של "הגוף והנפש" קוראים לזה "אינטרוספיקציה"):
במהלך ריצה:
מסדרים את המחשבות, מייתרים "רוחות רעות", מחזקים את ה"טובות", מתכננים את המשך היום, השבוע, החיים, ולקראת סוף הריצה פתאום המשך היום נראה ברור וטוב הרבה יותר.
ואחרי הריצה:
האדרנלין והאנדורפין משתולל בגוף כמו "סם נרקוטי", רק בריא ובחינם, ואף אחד לא יכול להרגיז אותי, לפחות עד הצהרים…
מויש