מצפן מנטאלי / אסף לב

מצפן מנטאלי / אסף לב

אני בק"מ ה 4 מרוץ לכיש, אני מת על הדרום, קסום ומקסים כאן אבל אף אחד לא הזכיר לי שיש כאן כאלו עליות ואני שביליתי כאן כ 10 שנים (מופלאות) מחיי "בחברת האם" – "רזגל אנרגיה" יודע שעליי לגייס את כל יכולותיי על מנת לעמוד באתגר השבועי (הטווח הקצר) על מנת לעמוד באתגר הרבעוני שלי אשר יהיה בתחילת חודש מאי, הלא הוא מרוץ הרצליה ובו אנסה לרוץ מתחת ל 40 דקות;

אימון מנטאלי אישי, תרגול שלי, על עצמי, "על רטוב" בשדה הפעילות ובכפל משמעות🎈

הסונטו 9 החדש והמהמם שלי אומר שהדופק שלי 180 ואני יודע שמכאן זה אני והראש שלי, אני חייב לדייק את עצמי, לאסוף את כל הבעיות, הכישלונות והפציעות שלי ולתת את עצמי עד הסוף ואני כרגע במקום 6, לפחות כך נראה לי . . הלאה, מחשבות טובות, אנרגיה טובה – הילדים שלי, כן, ברור: אתמול בערב הבן שלי עומר מודיע לי שהוא "יוטיובר" ושבעבור זה הוא ממעט לעשות ספורט ואני מתקשר למתאמן צעיר שלי להבין בדיוק את פשר המילה "יוטיובר" והוא מבקש שאראה את הסרטון החדש שהעלה ואני כבר נהייה עצבני עם כל המסכים האלה ובכלל, מה להגיד לבן, מה לא להגיד לו ובכלל, את המאמר הזה והוא כנראה לא יקרא – "אבא חופר" בעוד מיה אומרת לי: אבא בוא נסע לקריית – גת ונקנה ספר ואנחנו יוצאים לשם ושוב, ברכב ולא ברגל ואני שואל את עצמי, מה יהיה . .

רגע, רגע, לאלו שעדיין רותים להילחם על פודיום ומודה – זה כיף אדיר לעלות ולקבל גביע . . . אני עדיין כאן: אסף לב  -אימון מנטאלי וגופני להשגת יעדים                 "מצפן מנטאלי" – מרץ 2023 נהנה ומודה על כל רגע

אני בק"מ ה 5 וכוחותיי הולכים ואוזלים לי עת מזדקרת לפנינו עלייה וזה שבמקום ה 5 לא מאט ואני שואל את עצמי האם הוא יישבר כאשר אני קצת מתקרב אליו ואז מוחי קולט את אשר חיפש בזמן שהילדים שאלו אתמול – "אבא למה אתה מתאמן כל כך הרבה ? הרי ריצה זה ריצה ומיה ממשיכה והכול קשור בהכול" ואני אומר לעצמי וממשיך לרוץ איזה ילדים חכמים, איך יצאו כאלה, טוב, אמא שלהם רצינית וגם הסבתות ואולי גם האבא "בסדר" ואז זה נופל לי, ממש לקראת סוף העלייה ואני לא ממש מכיר את הפנייה הבאה . .

וכאן, בדיוק עכשיו עליי לכוון ולדייק את המצפן המנטאלי שלי: הריצה עם מיקי בבני ציון, הרכיבה עם זוהר בחורשים, האימון אישי עם ח. ביפו, הריצה עם ד. בכינרת, השחייה עם ג. בחיפה ובכלל כל השעות הללו, כל הפניות הללו, כל הזיכרונות, הריחות, הטעמים, התחושות, הם אלו אשר יתנו לי את הכוח לצלוח את העלייה הזו ומי יודע, אולי בסופה מחכה ירידה ואני רואה את הק"מ ה 8 לפניי ונזכר באח שלי הקטן (צעיר ממני בשנה וחודשיים ותיכף הוא בן 49 . .)

ואנחנו ילדים שרוכבים על אופניים בכביש הישן המחבר בין כ"ס ומגדיאל והוא בן 6 ואומר לי שאין לו יותר כוח ואני אומר לו "תמשיך איתי, תיכף מגיעים ואימא בטח הכינה לנו ארוחת ערב של אלופים" ואנו רוכבים על האופניים – בלי קסדות, בלי ניידים והכי חשוב – בלי פחדים ובלי שאף אחד יכול להושיע אותנו ואנו לבד, אני עם העידוד והכוחות שלי והוא עם כמה שהוא יצליח לסבול (ילד בן 6 . .) ובחיי שהוא למד להתמודד מאז כמו אריה.

מקור להשראה, לקבלת כוחות ! ילדים ! תודה מאבא שאוהב הרבה

ואני חש את זה "בזמן אמת": ריצה שלי בכיוון דרום מזרח נותנת לי הרגשה של בית, תנועה צפונה מרחיקה אותי מהבית ואומר, "ללמוד לסבול, לקבל את הסבל באהבה" וכמה שזה חשוב . . הוא עוד מעט ייגמר, יעבור. מתרגל את "המנטרות" שלי והן נאמנות לי ומחזירות אותי לנקודת הבסיס ולפיה, ברור, הסבל הוא זמני, הוויתור הוא קבוע ואני ממשיך הלאה – צעד אחר צעד או כפי שהגדיר זאת רוכב האופניים הטוב בכל הזמנים (שלא נתפס על סימום . .) אדי מארקס: פאדלה, פאדלה, פאדלה – עוד צעד ועוד צעד, המטרה תיכף תתגלה לפנינו רק "תמשיך לפדל, לחתור, לרוץ, ללמוד, לעבוד, רק תמשיך הלאה . . . "מוטיבציה" ו / או הנעה יש שקוראים לזה בעברית תקנית ואני קורא לזה: "דרך חיים" ! איש ברזך בחיים עצמם!

המצפן המנטאלי מלווה אותך בכל פעילות ספורט וכמובן, בחיים – עוד חתירה . . עד ה"בויה" הבאה !

אני יודע שברגע שאראה את הק"מ ה 9 הגוף והנפש שלי "יקלטו ויתרגמו" שיש לי עוד ק"מ ואתו אני כבר אסתדר ויהי מה אבל לא בא לי להיפצע שוב ואני מזהה שוב את אותה לחלוחית בעין שיוצאת לי בחודשים האחרונים "ברגעי הקצה", בקושי הרב בו אני בוחן את עצמי, גופנית ונפשית וכן, אני יודע שאני פצוע ואריאל – "מעסה הבית" המקסים שלנו גם כן יודע זאת ועכשיו גם אתם וכן, כואבת לי הרגל ולעתים מאוד ובכל זאת, יש נקודה של "מפץ גדול" ממנה אתה לא יכול להמשיך יותר (קרה לי בשבוע שעבר במרוץ "גני תקווה") וכאן אתה יודע את התפקיד שלך כמאמן כמנטור של אנשים להתחרות, למחויבות, לדרך חיים של אדם, אתלט, ספורטאי אשר מנסה ובמידה רבה מצליח לרתום את הספורט "לחיים הרגילים" ואז, בדיוק אז אני מוריד את הקצב. (הפסקת כתיבה – מאוד בא לי כוסית של יין טוב, אצא לי קצת לאנג'לינה ואולי גם אפגוש אח יקר כדוד)

גאוות יחידה, גאה בחברים שלי ובהוויה שיצרתי סביבי

חזרתי – וואו, עדיין "טעון"! כן, נזכרתי – לעבוד קשה זה מושג יחסי! תיכף ק"מ 9 ואני חש ששריר הירך האחורי כאילו דומע או מדמם לי על הרגל ואני מוריד עוד את הקצב; הדיוק שלך כאיש ברזל כמאמן הבונה "סרגלי מאמצים" לספורטאים שלך חייב לבוא עכשיו לידי ביטוי וזו כרגע ההתמודדות האמיתית; מרגע שהשריר ייתן עוד אות זה ייקח 10 עד 20 שניות עד היתפסות מלאה ושוב ההודעות הבנאליות שאני מכיר היטב: "ניסיתי, לא הצלחתי, כמעט הצלחתי, התמודדתי . ." והיום, כן היום, אני מרגיש טוב, אולי ממש טוב.

המחשבות רצות מהר, הדופק עדיין גבוה וסביר להניח שלא ירד עד לקו הסיום ובכל זאת, עליי להרגיע אותו, "להשתלט עליו" ולחשוב כמה חזקים אנו, הישראלים וכמה חשוב שעכשיו, "אחרי הבחירות" נדע לאחד כוחות, לחזק אחד את השני ולא "למרר את החיים של ביבי" ("תעצומות נפש" קוראים לזה) אלא לאחד ואז אני קולט שבגלל הפציעה שלי יש לי יתרון כאן כיוון שזה שטח ו"האימפקט" של הכמעט 80 ק"ג שלי נמוכים יותר מאשר בכביש ורק לי יש את היתרון הזה ואני חייב לשמור על מספר 5 שלפניי ובכלל, עכשיו הרוח אתנו ואני כבר רואה את השלט ק"מ 9 ואני יודע שהיום אף אחד לא ייקח את זה ממני.

אני בתוך הק"מ האחרון, מיקי מבני ציון, רז מהדרום, זוהר מהצפון, כל המתאמנים שלי מרחביי הארץ וכל התחרויות בהם הייתי ופיתחתי את "יכולת ההתחרות" שלי עוזרים לי להגיע לקו הסיום וכן, אני מרגיש נהדר ומהמון היבטים, השריר נרגע, כואב אבל נסבל, בשליטה ואני חש צורך עז להגיע ללוח התחרויות וזאת, לא לפני שאני מביע בפני הרץ שלפני (מספר 5) את הערכתי אליו, על המרוץ שניהל ולא התפתה להגביר קצב נוכח שאיפתי להשיגו. מבט קצר בלוח התוצאות אומר לי שאני מקום 1 בקטגוריית הגיל שלי ואני מודה, זה נעים, מחניף, מרגש, מתגמל, יודעים מה – אורגזמה ! ואני טס לרכב, להפעיל את הנייד ולהודיע למאמן שלי שאני מרגיש טוב ושהייתה לי תחרות טובה הבוקר.

אמא הבאתי גביע . .

היום, יום שישי קצת לפני פסח 2019, המצפן המנטאלי שלי עבד היטב; כל החברים, המתאמנים, המשפחה והסביבה הביאו אותי לכדי ביצוע שיא גם כאשר מבחינה גופנית, אינני במיטבי; הראש שלי ניצח את הגוף ונתן לו שיעור מצוין בהתעלות מנטאלית על מנת להגיע לקו הסיום חכם, מדויק ומנצח ! ! אחלה שבת לכולנו.

לבסוף, מודה לכולכם ולשניים במיוחד, ראובן מילמן ולמאמן, טל שחר וכמובן תודה רבה לדובב realtimimng על ארגון תחרויות מופלאות ברחביי ישראל ! 9 תחרויות ריצה התקיימו בישראל היום (כולל מרוץ רהט) מעצמת ספורט אירובי אנו ! !

אסף לב

ספורטאי, מאמן מנטאלי Mental training, מאמן טריאתלון – ליצירת קשר לחצו כאן

הצטרפו אלינו בפייסבוק 

אימון מנטלי לכדורגלנים / אסף לב