"אין לי זמן להגיע פעמיים בשבוע לאימון" אמרה לי מתאמנת חדשה בקבוצת הריצה. מי מאיתנו לא אמר בחודש האחרון את המשפט: "אין לי זמן" ? וכשאין זמן להכל ועושים סדר עדיפויות, את מה אנחנו נוטים להוריד קודם כל מסדר היום ? חשבו רגע על סדר יום עמוס בעבודה, יש דדליין להגשת פרויקט מסויים, פגישה אחת התארכה מעבר לנדרש, יש עוד כמה פגישות באופק: פגישה בצהריים עם חבר/ה, פגישה עם נציג של חברה אחרת, פגישה עם הצוות שעובד איתך. על אחת מהן צריך לוותר, על מה תוותרו ?
אני משערת שרוב האנשים יאמרו: אני יכול לדחות את החבר/ה להזדמנות אחרת, גם ככה אין לי כל כך זמן לשבת עכשיו ולשרוף שעתיים בארוחה ודיבורים, זה זמן יקר מדי. הנקודה העיקרית היא: כשאני עושה את סדר העדיפויות שלי, מה יקר יותר ? "זמן עצמי" "זמן פרנסה" "זמן משפחה" ?
האם ניתן ללהטט ביניהם מבלי לוותר באופן תדיר על אחד מהם ? מה המחיר ? ומה הרווח ? אם נסתכל על זה באופן סכמטי כפי שציירתי זאת, ונבחן יום/שבוע ממוצע, נכתוב את כל הפעולות הגדולות שעשינו ונמיין אותם לעיגולים (המרכזים) השונים. כמה גדול יהיה כל מרכז ?
ברור לי שהמינונים יהיו שונים מהאחד לשני בהלימה לגיל, למצב המשפחתי, נסיבות החיים, אך זה כלי שיוכל לתת לנו אינדיקציה לגבי המרכז "היותר פגוע" שלנו, ומה ניתן לעשות כדי לפתח אותו ?
אסף לב
ביום הולדתי ה-30 כתבה לי דודתי כרטיס ברכה קטן, מתומצת אך מלא במשמעות.
בגיל 30 הרגשתי אשת חיל: אישה נשואה, עם שלושה ילדים מדהימים, הצלחתי מאוד בעבודה, ואז מגיע כרטיס כזה שגורם לך לחשוב, ואני אומרת לעצמי: אני לא מוותרת עליי, אני מגשימה את עצמי באמצעות התפקיד בעבודה, ובאמצעות היותי אמא טוטאלית; רק היום במבט לאחור אני מבינה שלא נתתי ל"זמן עצמי" מקום. טרם כתיבת הפוסט הזה, פניתי לחברותיי הקרובות ושאלתי: האם יש להן תחושה שהן ויתרו על עצמן במהלך השנים. הפתיעה אותי התגובה המהירה של כולן. התחושה של כולן היתה ויתור על עצמי לטובת משהו אחר: בעיקר משפחה או פרנסה
אז אני חוזרת על השאלה מתחילת הפוסט, האם ניתן ללהטט בין המרכזים השונים, מבלי להרגיש שאתה מחמיץ משהו, מוותר על משהו ? האם ניתן להגיע לאיזון/ מינון נכון יותר ? שאלתי פעם מישהו אם יש לו זמן לעזור לי בעניין מסויים ? התשובה שלו הייתה: זמן זה לא משהו שיש או אין, זמן עושים ! אז אני רוצה להציע מספר כלים שיסייעו לכם לעשות זמן נכון יותר עבורכם, כלים אלו מתאימים גם כדי שנוכל להשקיע יותר במה שנכון לנו, ומתאימים גם כאשר אתם מרגישים "מוצפים", "בעומס", "אני לא מספיק/ה כלום" וכו'
מיפוי
זיהוי הצורך הכרחי לטיפול בבעיה. נבחר יום גדוש בפעילות ונמיין את הפעולות שלנו לטבלה, כאשר העמודות יהיו : זמן פרנסה, זמן משפחה, זמן עצמך, אחר (אם יש). נוכל לראות באופן מוחשי איפה מרכז הכובד שלנו ומה דורש שיפור. חשוב לזכור שגם אם כרגע נראה שאנחנו רוצים להשקיע יותר במרכז מסויים, זה בסדר, אבל ייתכן שבטווח הארוך נרגיש שהחמצנו משהו.
עצם הכתיבה של כל הפעולות שלנו או כתיבה של כל המטלות שיש לנו לבצע, מסייע בהפחתת העומס. לעיתים קרובות כאשר אני כותבת את כל המטלות שלי, אני כבר מרגישה הקלה, עד שלא כתבתי, הכל היה בראש, ברגע שהורדתי את הדברים אל הנייר, התפנה מקום בראש. אני יכולה להסתכל על הרשימה, לסמן הערות ליד ולבחון סדר עדיפויות
סיכול ממוקד
לעיתים קרובות אנחנו נדרשים לתעדוף, בעיקר כש"אין לנו זמן" לבצע הכל . . עכשיו, מתוך הרשימה שהכנתם סמנו את הדברים שאליהם אתם לא מגיעים (פעמים רבות אנחנו דוחים את הטיפול בהם ממניעים רגשיים: אנחנו לא נהנים מהם, או חוששים וכו') אך בעיקר, זהו את "גנבי הזמן" שלכם: סמנו את הדברים ששאבו מכם זמן יקר, מה כן העסיק אתכם וניתן היה לוותר עליו, מה שאב מכם הרבה אנרגיה (פעמים רבות ניתן למצוא מכנה משותף).
השתלטו בחזרה על הזמן שלכם
החליטו בעזרת הרשימה, מה הם הדברים שתטפלו בהם באופן מיידי, ומה ניתן לדחות למועד אחר.
סמנו בכוכבית כל מטלה שסיימתם.
אל תאפשרו מקום ל"גנבי הזמן" שלכם (מבחינתי "גנבי זמן" הן שיחות טלפון, כתיבת מייל או הודעה תהיה פעמים רבות מהירה וקצרה יותר משיחה).
הקצאה יזומה
הקצו זמן מאוד מוגדר לפעולה אחת שתקדם את המרכז "הפגוע" שלכם. אם בסדר היום שלכם לא הקדשתם מספיק זמן לעצמכם, עשו פעולה אחת ואפילו הקטנה ביותר שתהיה רק עבורכם. מאוד חשוב "לצבוע" זמן מוגדר במערכת היומית או השבועית שלכם עבור אותה פעולה יזומה. זה "זמן קדוש" שלא נוגעים בו לצורך אחר, חשוב להבין ולהתייחס אליו כאל זמן חשוב ביותר שמוותרים עליו רק במקרי חרום (מקרה חרום זהו מקרה שבו נאלצתם להתקשר ל: 100, 101, 102). צביעת זמן קבוע במערכת השבועית, תרגיל את הסביבה לכך שזה הזמן שלכם מבלי לבלבל את כולם, ובעיקר תחייב אתכם.
אימון מנטאלי וגופני – אסף לב "רצים עם אסף"
אז מה הפוסט הזה בעצם עושה באתר הזה ? מה הקשר בין ניהול זמן לספורט ? לריצה ?
במשך שנים, הקדשתי את מירב ומיטב זמני למשפחה ולקידום מעמדי בעבודה.
בשנתיים האחרונות אני מקדישה יותר זמן לעצמי.
הזמן הזה יכול להתבטא בישיבה על החוף ומבט אל הים (זה עושה לי טוב). בדרך כלל בשלב הזה אני משתיקה את הטלפון הנייד (טיפים 39, 47- וואו, אחלה פוסט קואץ', תיהנו מ50 טיפים- קנו לפחות 1)
המאמן שלי אמר לי שבוע אחרי שהכרנו: "לא להגיע למשרד לפני שמונה" אז בשעה שהתפנתה לי בבוקר בעקבות הצעד הזה אני מקדישה לעשר דקות של נשימות ולאחר מכן מתיחות של בוקר, לעיתים (רחוקות ) אני חוטאת במספר דקות של כפיפות בוקר, מצרפת תרגיל נפלא של 8 דקות לאימון הבטן.
רצים עם אסף – מסיבת קבוצה
פעמיים בשבוע אני מתאמנת בריצה עם הקבוצה שלי, "רצים עם אסף". הקבוצה היא גורם משמעותי ומדרבן שבזכותו אני מגיעה לאימונים באופן קבוע, זה זמן קבוע ומחייב במערכת השבועית שלי; בכלל, הקבוצה זו מסגרת תומכת, אוהבת, מפרגנת וזה פשוט כיף. השינוי המשמעותי הזה, הזמן שלי, הזמן שאני מקדישה לעצמי מביא אותי לתחושה של איזון בריא. אני מצאתי ביטוי לזמן העצמי שלי באמצעות ריצה, הריצה נתנה לי אפשרות להגיע לדיאלוג ופיוס עם דימוי הגוף שלי. תחושה של בריאות ואנרגיה – הריצה היא תרופה ומשכך כאבים גם יחד.
תמי פלדמן – מאמנת פילאטיס בקבוצה
אני רוצה לסיים בשיר שהתווה את הכותרת לכתבה הזו, האזינו לו, קחו את הזמן, הזמן הוא שלכם, ובשבילכם וזכרו שאתם מנהלים אותו ולא הוא אתכם.
"הזמן שלך" של היהודים
והזמן שלך
אם רק תתני לו הוא יברח
והזמן שלך
אם רק תגעי ישאר איתך
שלכם
רונית חצרוני
28 Comments
רונית יקרה,
כתבת נהדר וחכם, גאה לרוץ
איתך!
נשיקות,
תמי
תמי מקסימה, תודה
וכל הכבוד על הבחירות שאת מקבלת. אני מאמינה בך
יפתי,
מקסים ומדוייק.
אם אין אני לי, אסף בשבילי 🙂
שנמשיך להזיע עם חיוך ואסף
מיכל גפן
מתגעגעת, בואי לבקר
רונית, כתבת מקסים!!
מתאמנת מחוננת של אסף, הן בריצה והן בכתיבה..
רם נוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
וואו, אני מתרגשת לקבל כזה תואר ממישהי שהיא באמת ספורטאית מחוננת, את מודל לחיקוי
כל הכבוד רונית.
כמי שמצוי בענף הספורט הן כספורטאי והן כבעל עסק בתחום למעלה מעשרים שנה,יודע אני שכל מילה בסלע.
כשאני כבעל עסק,אומר לאנשים
ש-״אין לי זמן״זה תירוץ זול,הם משיבים לי תשובות מגוונות כגון;
״אתה משוחד״
״אתה מתפרנס מזה״ ועוד.
יפה גם,שבניגוד לאנשים אחרים,לא שכחת לפרגן לקבוצה שלך ולמאמן שלכם אסף שמהכרותי האישית ,אין על האנרגיות שלו.
מאחל לך שתמשיכי לנהל את זמנך בהצלחה ולא הוא אותך ורק בריאות,כל השאר זה בונוס!!!
זה אני "נדחף" כאן;
תודה רבה אח וקפטן יקר; איש יחיד ומיוחד אתה; מעריך ולומד,
תודות,
אסף
חגי, תודה על התגובה המעמיקה והמשוב מחמם הלב. במקום להגיד שאלו תירוצים, שלח את האנשים לקרוא את המאמר 🙂 ובעיקר שאל אותם: מתי הם עשו משהו נחמד בשביל כצמם ואם לא מגיע להם?
אין לי זמן לקרוא את הכל (-:
כתכת יפה,
אייל, אני אשלח לך תקציר 🙂
הגיע לי בדיוק בדיוק בזמן ! תודה
איזה כיף שאף פעם לא מאוחר, אוריתי, בשבוע העצוס בכל טוב של משפחה שלפנינו, החליטי על דבר אחד שהוא בשבילך
אמא את אלופה ?
גילי מתוקילי, את אלופת הפרגונים. בשגרת השבוע הכל כך עמוסה שיש לך, זה חשוב גם בשבילך
יפה מאוד כתבה רונית (שאותה אני לא מכיר) ובהחלט יש המון חומר למחשבה.
מאסף למדתי על סדרי העדיפויות ומקומו של הספורט בחיינו ויחד עם הכתבה עניינים נשמעים מצוין!!!
חג שמח
קןדם כל, אם אנחנו לא מכירים, אז נעים מאוד. שנית, תודה רבה על התגובה החמה, חג שמח
מקסים! מזדהה:)
לירון, נראה לי שזו תופעה שרבים מתחברים ומזדהים. עכשיו נותר רק לקחת לתשומת ליבנו ולחולל שינוי עבורנו
שלום רונית,
כתבת יפה (עיסוקך בחינוך מורגש מהכתוב),
עושה חשק לבוא להשתלמויות אותן את מעבירה (:
המשך הצלחה בכל.
היי חגית, תודה רבה על שקראת ונהנית
את כמובן מוזמנת להשתלמויות שאני מנחה
מאיפה את מכירה אותי?
מקסים רונית,
אהבתי
ויקטור
ויקטור אני שמחה מאוד שקראת, התחברת ואהבת. אני עד עכשיו תוהה עם פניתי לנשים ואצל גברים זה שונה, אני משערת מהתגובות שגם גברים מצאו לכך חיבור, אולי קצת שונה אבל עדיין…
רונית המקסימה והמוכשרת,
כרגיל דבריך חכמים ומחכימים.
שמחה שאת סביבי
מאחלת לשתינו, שנמשיך לשמור במשוואה שהצגת , את הריצה עם אסף כרכיב שאנחנו עושות למען עצמנו עוד שנים ארוכות…יחד…
כל הכבוד רונית,
כיף לקרוא,
יניב הצלם
מדהימה שאת!! תודה על הפוסט שכולו השראה וחיזוק !
צודקת,
אסף