שלום חברים, להלן הכתבה החודשית שלי מתוך הטור שלי המגזין "חיים אחרים ", מוזמנים לקרוא וכמובן, להגיב בסוף – מה שבא לכם.
תרגול עם הילדים, גם כיף מאוד וגם חשוב מאוד:
בברכת הספורט, הבריאות והאנרגיה המצוינת,
אסף לב – אימון מנטאלי וגופני – אלו שירצו להקשיב ל פודקאסט שלי – כאן, ספוטיפיי: https://open.spotify.com/episode/7jvdHtBAoSI7ttx4T87zOe
קישור לכתבה הקודמת "רצים רחוק" ממש כאן
פייסבוק: מוזמנים להצטרף אלינו
ערוץ היוטיוב
אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן
אתר מונגש
אנו רואים חשיבות עליונה בהנגשת אתר האינטרנט שלנו לאנשים עם מוגבלויות, וכך לאפשר לכלל האוכלוסיה להשתמש באתרנו בקלות ובנוחות. באתר זה בוצעו מגוון פעולות להנגשת האתר, הכוללות בין השאר התקנת רכיב נגישות ייעודי.
סייגי נגישות
למרות מאמצנו להנגיש את כלל הדפים באתר באופן מלא, יתכן ויתגלו חלקים באתר שאינם נגישים. במידה ואינם מסוגלים לגלוש באתר באופן אופטימלי, אנה צרו איתנו קשר
רכיב נגישות
באתר זה הותקן רכיב נגישות מתקדם, מבית all internet - בניית אתרים.רכיב זה מסייע בהנגשת האתר עבור אנשים בעלי מוגבלויות.
14 Comments
תותח כהרגלך, תתחדש על המגזין האינטרנטי החדש שלך!
מודה ומעריך, המשך הצלחה בעבודה המשותפת והפורייה,
אסף
אסף, אתה כותב מדהים ומרתק, כל הכבוד !
התגובות שלך מרגשות אח יקר
תודה רבה,
כן, כותב מהלב,
אסף
כתבה מדהימה. מזכירה לי את ילדותי.
אני זוכר שהייתי רץ מצהלה לרמת השרון
לחוג הטניס שכלכך אהבתי. ואתה משחק ?
אם כן צריך לקבוע חברי היקר אסף.
בשמחה כן,
הגשר שמחבר את רמה"ש למרכז הטניס. איזה מקום נוסטלגי . . .
היום בעיקר משחק עם בתי, מיה ומעבר לכך, התחליף שהכי נוח לי מבחינת עומס החיים זה מטקות ים – תראה כאן: https://www.youtube.com/watch?v=p4xyKmOOTNU
אסף
הי אסף.
מעבר למידע החדש המועבר בכתיבה שלך , השילוב בכתיבה של זיכרונות מעברך ותובנות שלמדת מהחיים. הופכים את הקריאה למעניינת ומרגשת .
תודה יקירה,
כן, זאת הסיבה שאני כותב – זה מרגש אותי ומעורר בי תחושות, רגשות וריחות (ריח של כלור בבריכה או ריח של ידית האחיזה של מחבט הטניס . . .) מימי עלומיי המיוחדים.
נהדר,
אסף
כהרגלך בקודש, כתיבתך קולחת וסוחפת אותנו לזמנים,למקומות ולחוויות אותם אתה מתאר וחולק עמנו.
שלא לדבר על הפקות הלקחים והתובנות שאתה משתף עמנו.
טניס אכן היה ספורט מועדף בצעירותי, עד לריצה לאחור, המרדף אחרי כדור (כמעט) אבוד…
שאמנם הצלתי, אך-במחיר קרע חלקי בגיד כף הרגל. חורף 1985 היה קררר… ואני עם חבישות קרח…
עוררת זיכרונות בני למעלה משלושה עשורים.
תענוג, כתמיד, לקרוא את דבריך.
אין כמוך אחי; חושב עליך עולה על המגרש באדום ולא ב"לבן" כמקובל דאז, חחח נחמד.
אחלה יום,
תודות,
אסף
תענוג אחי,
אבי
נהדר אסף,
המשך כך.
אריק
אחלה כתבה!! נהניתי לקרוא וכמובן הזדהיתי:)
תענוג ותודות;
אסף