טריאתלון אילת / יוסי רובננקו

טריאתלון אילת

הרוח של טריאתלון אילת מתחילה לנשוב באוזנינו, הספורטאים, כבר בשלהי חודש אוגוסט – ממש עכשיו – ומדד ההתרגשות מתחיל אט אט לעלות.
טריאתלון אילת איננה "עוד תחרות". זוהי התחרות המרכזית של העונה, אליפות ישראל בטריאתלון והפקה בסדר גודל אחר לגמרי משאר התחרויות. השנה, בנוסף להתרגשות הכללית, צפויים לנו ערכים מוספים ייחודים; באפריל 2012 עומדת להתקיים באילת אליפות אירופה בטריאתלון – הפקה אדירה בסדרי גודל שטרם נראו כאן ולמעשה, טריאתלון השנה, הנו, למעשה חזרה גנרלית לקראת אפריל 2012 וכן, מהווה חלק מהסבב האירופי U23.
אלפי ספורטאים ובני משפחותיהם צפויים לגדוש את עיר הנופש הדרומית כבר מיום רביעי 26/10, שוב נראה על הטיילת טריאתלטים על מיטב מחלצותיהם, חולצות איירונמן עדכניות ושאר סממני סטאטוס קהילתיים. יש משהו מיוחד באוויר: אנרגיה שעולה משנה לשנה ומזרימה את הדם חזק בעורקים, ריטואל שנתי שכולם מחכים לו. עצם העובדה שההתכנסות אינה למספר שעות ושהמפגש בין אנשי הקהילה נמשך כמה ימים, יש בו ערכים מוספים שעושים ומעצימים את החוויה .

wellness

זה מתחיל בנסיעה דרומה – כבר על הכביש נשים לב שאנו קבוצה, נבחרת על הכביש. כמונו, עם מדבקות האגוד, עם אופני טריאתלון מדוגמות על הגג, יש רבים; נעיף חצי חיוך של אהדה לעבר "אחינו לנשק" ונהיה מבסוטים עד ה"טולה". מגיעים לאילת, מתמקמים, מפרקים, מחליקים כפות, חיבוקים ונשיקות עם מכרים וחברים מקבוצתנו ומקבוצות אחרות, יורדים לאקספו בניחותא, הלוך חזור, נכנסים, בודקים, מחליפים דעות, מבזבזים והכול עם חיוך שאינו יורד מהפנים.
אין ספק שאחת החוויות המיוחדות בטריאתלון אילת היא השחייה בים האדום. כמו שאומרים היום "אין דברים כאלה". הים, לעולם רגוע וחלק ואין צורך להיכנס ולבדוק את תחזית הגלים, המים בטמפרטורה קבועה (24) והשחייה במי הבדולח הצלולים על שלל המראות הן חוויה שאין דומה לה. בשלב כזה או אחר, נרד לחוף רויאל ביץ" לשחיית היכרות, חימום מנועים או חימום ההתרגשות; גם שם נפגוש את אחינו לקהילה ויהיה כייף גדול.

אסף לב – מאמן מנטאלי, מאמן לwellness כדרך חיים

ייחוד נוסף בטריאתלון אילת היא הרכיבה על כביש הערבה. מדובר בחוויה ייחודית שאלו שטרם התנסו בה "יחטפו בפנים". משטר הרוחות בעיר הדרומית הוא קבוע, פחות או יותר, וכתמיד ביציאתנו צפונה בכביש נחטוף רוח פנים "עצבנית". הרכיבה נגד הרוח מהווה אתגר נוסף ונדבך משמעותי בתכנון האסטרטגי של התחרות. בשנים האחרונות שודרגה בטיחות הרכיבה וקיימת הפרדה מלאה בין הרוכבים צפונה ודרומה, בדרך חזרה לאחר השלמת הכביש הארבע נתיבי. לאחר נקודת הסיבוב נקבל פתאום שקט נעים באוזניים והטיסה עם רוח גב מענגת יוצאת לדרך. מהירויות של 60 קמ"ש וצפונה אינן יוצאות דופן במקומותינו. כבר בדרך חזרה אני ממלמל לעצמי, הופס, החוויה עומדת להסתיים, בעסה.
חזרה לשטח ההחלפה הענקי ויציאה לריצה. כאן כבר נחלוף מספר פעמים על פני הטריבונה הענקית, שממוקמת מול מלון המלכים, ועל פני מכרים, חברים ומעודדים למיניהם – האנרגיה בשמיים. בשנים האחרונות, הריצה התבצעה בחלקה הגדול על אספלט, לכיוון הגבול הירדני ועל סוללת העפר התוחמת את בריכות המים; במהלך הריצה נפגוש שוב ושוב ספורטאים וחברים מולנו וכאמור, עצם העובדה שאנשים יורדים דרומה למספר ימים ואינם נעלמים לאחר מספר שעות ו / או עם סיום התחרות מקנים לה את הערכים המוספים שלה. רוב הספורטאים נשארים גם לתחרות יום שבת בה נצפה בתחרות העלית הבינלאומית וניתן עידוד מאסיבי לנציגים המקומיים שלנו; אני בטוח שגילי צוקרמן זוכרת עד היום את העידוד ומחיאות הכפיים הסוחפות שלה זכתה לפני כ 3 שנים עת התחרתה במסגרת הסבב העולמי.

זהו, ניפגש, באקספו, בבתי הקפה, בים ועל המסלול, העיקר שיהיה כייף ושנהייה טובים בכל אשר נבחר.

יוסי רובננקו,
טריאתלט
הוד השרון