המרוץ של חיי, בינתיים / דורון דרמוני
לפני (הרבה) שנים, שהייתי חייל בגבעתי לקחו אותנו שישי בבוקר לפני היציאה הביתה ליד לבנים ברעננה להשתתף במרוץ רעננה. לא הבנתי ורציתי הביתה לאחר שבוע מתיש ושבועיים ללא בית אבל אמרו אז רצנו כולם (3 ק"מ) והלכנו הביתה. זה היה המרוץ הראשון שלי והייתי בכושר טוב יותר מהיום. מאז עליתי (הרבה) במשקל ומירוצים לא היו בכלל בכיוון שלי.
מתי שהוא החלטתי שאני חייב לרוץ את מרוץ רעננה שוב והפעם 10 ק"מ. כל שנה התאמנתי לסירוגין ובסוף הגעתי למרוץ שאמרתי שארוץ לפחות 3 ק"מ וסיימתי בזמן דרדלה עם הלשון בחוץ. תמיד קינאתי באלו שרצים בעיר שאני נוסע ברכבי…פתאום באמצע החיים (אני מקווה) ולאחר מס' שנים החלטתי שאני הולך על זה בכול הכוח. יוסי, הגורו, המליץ על מאמן תותח והתקשרתי. אסף לא נתן לי להשחיל מילה (כי הפרעתי לו בסיפור לפני השינה) ואמר לי תבוא מחר 5:30 לאצטדיון ביי…אז באתי…לא הבנתי לאן הגעתי אבל פשוט הגעתי למקום הנכון. אסף נתן לי להבין שזה אכן אפשרי. הבנתי שגם מה שאני לא מאמין שיכול לעשות מספיק שאסמוך על אסף ופשוט אעשה מה שאומר לי. מי שמכיר אותי יודע שלא קל לי להתמסר כך ללא תנאי.
מרוץ רעננה – תחילה נראה קל…
המרוץ הראשון היה אמור להיות של כפ"ס אבל למעלה ידעו שאני צריך שהמרוץ הראשון יהיה רעננה ולכן נדחה למועד שלא יכולתי להשתתף. אסף שולח לי הוראות לשבוע לפני שמרוץ והוראה להיצמד לתוכנית. ואני נצמד לכול הפרטים !
יום שישי הגיע, ולאחר לילה של שינה טרופה ומלאת חלומות וסיוטים התעוררנו כל המשפחה לבוקר של מרוץ. הגענו לפארק עם החברים של הילדים. ההתרגשות בעיצומה ! לאחר שחגית והילדים הוזנקו למקצה העממי נותרתי עם עצמי להתכונן למרוץ. פגשתי חבר, עשינו ריצת חימום בפארק ועלינו לזינוק. נדחק קדימה שלא אהיה אחרון מההתחלה. מזניקים, מפעיל את נגן המוסיקה (חבר אירגן לי סט מעולה!) ויוצא לדרך. מתחיל מהר מדי אבל זו ירידה אז מרוויח זמן להמשך. מגיע לעלייה של בית העלמין והיא קשה למרות שאני מוכן לה, היא קשה. מלא מתחילים ללכת ואני עוקף לי ולא מוותר ומחייך לעצמי על אלו שנשרפו בה. מסיים אותה עם הלשון בחוץ ופתאום רואה את אסף עם מעיל הברוקס הזוהר שלו ואני מחייך לעצמי חיוך של הקלה! את תחושת הבדד שאסף דיבר עליה אני לא אחוש כי אסף איתי. מתחילים לרדת בויצמן והדופק לא יורד לי ואני יודע שתיכף העליה של בורוכוב.. מגיעים ליד הבית ורואה את אמא. חיבוקון זריז וממשיכים הלאה. חצי מאחורינו ומתחילים לטפס את בורוכוב. אסף אוסף את מאיה ומצמיד אותה אליי (ענת תיזהרי J). היא לא מקשיבה לו ורצה מהר ועוברת להליכה ואני מגיע אליה. אסף כבר יודע הכול עליה (גיל, משקל, מצב משפחתי…). גוער בה כאילו מתאמנת ותיקה שלו והיא מחליטה להיצמד אליי ולהתמסר לאסף שמקל עלינו כ"כ ומכניס אותנו לזון…
לא אשכח את הרגעים הללו
יחד מגיעים לאחוזה ונשארה העלייה ומתחיל להרגיש את הסוף. פוגש חברים שסיימו ובדרך הביתה. כל חיוך וטפיחה על השכם נותנת עוד כוח. ואז מגיעה המלאכית שלי עם האנרגיות המטורפות שלה ורצה אתי את הסוף. כולה עידודים וכוח ! מגיע לסיבוב לקונוס ומתחיל את הספרינט שלי כי כול ריצה מסיימים תמיד בספרינט ! ! ! זהו הגעתי ! ולא פינו אותי מהמסלול כי יש עוד מלא אחריי… ההרגשה עילאית ! !
לסיכום הגשמתי את היעד הראשון שלי- מרוץ מלא של 10 ק"מ בעיר שלי וסגירת הרבה מעגלים עבורי.
מה שלא יאומן שמה שפעם היה הסיוט שלי – ריצה שהיתה מילה נרדפת לסיוטים… היום למדתי לאהוב את הריצה ומחכה לאימונים הקשים של אסף, למרות השעה המוקדמת. מה שנותר זה החלק הקשה- להוריד במשקל ולשנות הרגלי תזונה. עדיין עובדים על זה לא פשוט אבל מתחילים לראות תוצאות….
ונסיים במשפט אחד שיוסי רשם לי על המסך מחשב בעבודה: "לעתים כדי לנצח, אתה צריך לוותר על האמונות הישנות ביחס לעצמך, אלו שהיית רגיל אליהם".
אנרגיה טובה,
דורון דרמוני
12 Comments
אני עם עיניים רטובות, התחלת דרך לא קלה אבל יכולת לה.
את החלק הקשה של ההתחלה, הלבטים, ההתמדה, עברת בהצלחה ועכשיו נשאר להמשיך עם האינרציה.
זה לא קל ופשוט אבל כמו גלגל שכבר מסתובב, יותר קל לתת לו דחיפה קלה כשהוא מאיט וכאן יש לך את הטוב ביותר, שיתן כל פעם דחיפה קלה שתמשיך לנוע ולא תעצור.
אני סומך עליו ועליך שהגלגל לא יעצר ואיתו תגיע למחוזות, יעדים ופסגות חדשות.
ניפגש בהר לעמק, יוסי.
יא דורון, כולי צמרמורת עכשיו מהתרגשות. איזה מדהים! וכאמור, אין כמו אסף, הדולה של הריצה (כי תאמין לי, זה ממש כמו סיפורי לידה!), המשפחה והחברים שיתנו כוח. מדהים כמה שזה עוזר.
אני גאה בך. רואים את השינוי, אתה השינוי. אתה תמשיך להצליח ולהתאמץ בשבילך ובשביל המשפחה.
ד"ש.
יישר כוח לך דורון ולאסף…ניצחון ספורטיבי כואב בגוף והרבה, אך הנפש מאושרת… הכל עניין של עד כמה מוכנות ההקרבה…ניצחתם!!!!!
אהלן דורון.
נפלה לידי הזכות להיות שם כשאתה ואחרים מגשימים את חלומותיהם ומתעמתים עם הפחדים והחששות הגדולים ביותר שלהם. די אם אזכיר לך את הפרצוף המודאג ובו-זמנית, הגאה, של אמך שעומדת בקהל ומריעה לך ואתה, בדרכך, מרגיע אותה ואומר לה שהכול יהיה בסדר…
אז ברור שכל הכבוד וברור שזה נותן המון אנרגיה טובה, לך ולסביבה אולם יחד עם זה, קיימות 2 התניות משמעותיות לשמחה זו:
1. קונסיסטנטיות – לשמור על המכונה – הגוף והנפש, לטפח אותה ובוקר בוקר לעשות את אותן פעולות שמביאות אותנו עם חיוך לקו הסיום וזה בכלל לא משנה אם זו תחרות עממית של 2 ק"מ או איש ברזל.
2. להנחיל הלאה – לך עצמך, למשפחתך, לסביבתך ובכלל, לעולם. אדם אשר עושה ספורט כדרך חיים, בהכרח מייצר אנרגיה טובה עבור האנושות וזה לא מעט בימנו.
המשך כך ידידי,
אסף
אלוף
איזה תגובות מרגשות.
פשוט כייף להיות בחבורה הזאת…
דורון
דרמוני יא מלך! סחתיין!
הי דורון, מרגש ברמות, ובמיוחד לקרא על התהליך וזה מה שחשוב – הדרך.
מה שמוכיח לי כל פעם מחדש, כשאתה רוצה משהו אתה תצליח ובמיוחד כשיש לך סביבה תומכת ואוהבת.
כל הכבוד, גאה בך .
אוסי
לדורון המדהים והנחוש!!!
ברכות על ניצחון הרוח,
מזל טוב פעמים על המירוץ ועל הגיל הנפלא שלך,
תמשיך לעשות חייל,
זאת רק ההתחלה….
מקווה שנתראה במהרה
נטע
דורון, מרגש לקרוא מה עבר עליך ומעורר השראה, אפשרת לנו להציץ אליך פנימה באופן כל כך כנה ומרגש. מברכת אותך, לחיי גיל 40 והניצחונות הקטנים שבדרך…
ליהי
דורון,
עכשיו אני מבין איך סחפת אותי פנימה – מהמקום האמיתי הפנימי שלך!
עד עכשיו הכרתי רק את דורון שעושה שמח ודאחקות בשיעורי ספינינג
ופה אני נתקל בדורון הנחוש שלוקח משימה ומתלבש עליה עד שמשיג את המטרה
כיף גדול להכיר, תודה ענקית שחשפת אותי לקבוצה המדהימה של אסף ולאסף (מכיר אישית את הכיף לפגוש את החיוך שלו ברגע שהכי קשה לך!!!)
ולא לשכוח – נמשיך ונחגוג גם ביום שישי הקרוב את כל ההשיגים האחרונים שלך
רמי
מרגש,מדוייק,הכל אפשרי!