ישראמן 2012 – חצי איש הברזל שלי / אסף לב
ישראמן 2012 – חצי איש הברזל שלי / אסף לב
נתתי נשיקה לאישה ולמיה, לקחתי את עומר יצאנו לגן "חיבוק אלה", פרקתי אותו שם וטסתי הביתה; שמתי את האופניים על גגון ה"טולה" ועפתי לדרום לאסוף את חברי, המאמן ראובן. תדריך למרוץ מתחיל בשעה 14:00; תיכף חצי איש ברזל אילת . . . ישראמן 2012 – חצי איש הברזל שלי בבקשה . . .
כמובן שאני הגעתי בזמן והוא עדיין לא סיים לארגן עניינים בחלקי העולם האחרונים שבהם נותרו אנשים חסרי דיור או "עניין כלשהו אחר" ורק לאחר שעה שבה אני קורא באוטו ספר מופלא ("מגידו" של מתיו דן) יצאנו לדרך, לאילת. יוצאים לדרום, לאילת שני חברים, זוג אופניים אחד; האחד לא בטוח שיסיים חצי איש ברזל (1.9 ק"מ שחייה, 90 ק"מ אופניים – במסלול קשה של מעבר נטפים עם עליות ורוחות שאינן מאפיינות תחרויות "איש ברזל" מקובלות מהעולם ולבסוף, 21 ק"מ ריצה – כן, טריאתלון בנוי בצורה כזו שככל שאתה עייף יותר כך היכולת שלך לעצור ולומר עד כאן תהייה פשוטה יותר – עניין של בטיחות, באמצע הים פחות נוח להגיד "לא בא לי" . . .) והאחר, מפנטז על פודיום – גביע במקצה השלשות המעורבות במקצה איש הברזל המלא. כך, מגיעים לאילת לעת ערב, תשושים מהנסיעה, מתאפסים על החדר ומתפנים ללכת לישון, אחריי הכול לילה ללא הילדים – סוג של חופש . . .
בוקר התחרות – 04:35 שעון מצלצל, צריך לצאת ליום עבודה. אני קופא מקור, חצי גוף שלי עם חליפה, צועדים בלילה כאשר הכיוון הכללי זה הים – אשקרה קר ולא הכי נעים.
אסף לב – קר לי בבוקר התחרות; אין ברירה 😋😁
קופצים למים עם עוד כ 200 ספורטאים (אני ממש אוהב לשחות בים וכן גם לאמן ובעיקר אימונים אישיים במים פתוחים) ומתחילים לחתור לכיוון "דגל ירדן". לאחר כ 34 דקות וקצת פחות מ 2 ק"מ יוצאים מהמים ומתחילים לרוץ לשטח ההחלפה; זוכר שאני לא רואה הרבה – חושך וקר לי עדיין – אבל שומע ברקע "יופי אסף" וזו בהחלט צעקה נעימה. בדרך כלל אני שונא צעקות, כל שכן הצעקה הטיפשית ביותר: "קדימה, תן בראש…." אולי זו בכלל הנקודה שהספורטאי צריך להוריד דופק, אולי מאמנו מתדרך אותו טקטית למשהו אחר ? בכלל, אנא אל תצעקו ציווים והוראות לספורטאים, אלא, המשיכו לצעוק צעקות עידוד כמו: "יופי וכל הכבוד", שזה תמיד מבורך ולראות היכן אפשר לעזור לספורטאי שעל פי רוב נתון בלחץ מסוים. (מנצל במה זו: איילת, תודה שעזרת ולקחת לי את הנעליים בשטח החלפה ודאגת להם לשקית בזמן שאני כבר יצאתי לרוץ ופתרת לי טרדה רצינית).
ההחלפה לוקחת לי כ 5 דקות, המון זמן במושגים שלי, פעם ראשונה בחיי שאני שם גרביים בתחרות ובכלל, אני כל הזמן מנסה לשדר לעצמי מנטרות של: באת ליהנות ופחות להתחרות…מתחיל לפדל והופ…לא מצליח להתחבר לקליט – לפדל. אין מה לעשות, חלודה של יותר מעונה ללא תחרויות נותנת את אותותיה ולאחר מספר דקות שבהן אני רוכב עם גרב על הנעל שמסרבת להתחבר לפדל, אני נעצר. זה קצת מעצבן אותי, אני מאלה שדוגלים שתחרות צריכה להתנהל כמו ביצוע של יחידה מיוחדת עם מודיעין והכנה מדויקים ותכליתיים עם כמה שפחות צורך באלתורים, אולם אני גם מגלה גמישות עם עצמי ולא מתמלא בכעס ועצבנות כשם שהיה קורה לי בתחרויות בהן הייתי מגיע עם ציפיות גבוהות וליחידות המיוחדות עוד נחזור בהמשך….
מתפעל את התקלה, מתחבר לכביש שדה התעופה ומתחיל לטפס אל עבר הבעיה הראשונה של היום – מעבר נטפים. להפתעתי הרכיבה זורמת יופי, קיבלתי את הטיפ של ידידי זוהר זייף שהפציר בי לא "להישרף "בעלייה ולשמור על הדופק ואני מגיע לסיומה רגוע מאוד ובמצב רוח נינוח לחלוטין. מתחילות הירידות על הציר והטמפרטורה צונחת מייד ומגיע ל כ 6 מעלות. אתה קולט את זה כאשר אתה רואה את החיילים עם חרמוניות וצעיפים….אתה חושב לעצמך, אני אנער את הידיים, אנשוף אוויר חם על כפות ידיי, אסתיר אותם מאחורי הגב ? כלום, שום דבר לא עוזר בירידות האלה, עם הרוח הקרה שבאה מולך. בערך בשלב הזה, לאחר כשעתיים וחצי של תחרות מרגיש שחייב פיפי…וואלה, ג'לים, איזוטוני, קצת מים שתיתי בים והכליות מגיבות.
החלטתי שעצרתי כבר מספיק להיום וכהרגלי, החלטתי לתפעל תוך כדי רכיבה. האצבעות קופאות ובקושי רב מתפקדות, אתה עייף ומנסה לייצב את האופניים תוך כדי הפעולה שבדרך כלל עוברת חלק. לוקח זמן להתרגל לפעולה, אולם מרגע שתופסים פוזיציה זה זורם יופי בכפל משמעות. כמה אמבולנסים בדרך מפרים את השלווה ואתה מבין שכמה אנשים סובלים מהיפותרמיה וחייבים להתחיל להזרים עוד דם לפריפריה – מתחיל להזיז את קצות האצבעות ברגליים ושוב משחק עם הידיים ובין לבין בודק שמצב הבקע המפשעתי שלי רגוע ומאפשר לי להמשיך בתחרות. הרבה מחשבות חולפות בראש, תיכף אני שלוש וחצי שעות בתוך תחרות, כאשר האימון או התחרות האחרונים שביצעתי מעל שעתיים היו לפני למעלה משנה. חושב על המשפחה, על כל האנשים שמפרגנים לי, חושב על הספורט הזה, כמה אנרגיה טובה יש בהתמודדות הזו, אך יותר מכל, אני חושב על אותן יחידות צבאיות, על אותם ילדים שהם מחצית מכפי גילי ומבצעים פעולות חשאיות, פעולות לא פשוטות על מנת שאנו, האזרחים, נוכל ליהנות מכזו שלווה בציר תחרות שאך לפני מספר חודשים הותקף מצידו של הצד המצרי, אז מי אני שבכלל אתלונן שקשה לי.
כך, חולפות המחשבות כאשר אט אט נגלית לפני נקודת ההחלפה. מגיע, נותן, כאמור לאילת את נעלי הרכיבה, שם נעלי ריצה ויוצא לדרך, לירידה מנטפים לכיוון אילת. וואלה, למעלה מ 4 שעות בתוך התחרות, מרגיש נחמד ומנסה לבחון את לוח הזמנים והתזונה שצפויה לי בהמשך. שוב שירותים, הפעם פשוט יותר, על הציר וממשיך לרדת למטה. לפני 3 שנים ב 2009 עשיתי 6:43 שע' ולא בא לי לעלות מעבר לזמן זה, למרות שלא התאמנתי – אז הייתה סערה וזו נחשבת עד היום לתחרות הקשה שהייתה אי פעם. הריצה זורמת לי יופי ואני מדבר עם אנשים ומודה לכל המתנדבים שמפלסים לנו את הדרך ברחבי אילת. 8 ק"מ לסיום, אני מגלה שנותר לי כוח ומתחיל להגביר ולעקוף אנשים. קו הסיום כבר נראה באופק ואני קולט שהזמן עומד להיות ממש זהה. נעמד על שטיח הסיום ומחכה שהשעון יעבור ל 6:44 ומתמוגג מהרגע של ההגעה לקו הסיום ולחיבוק ומגבת משגיא שטיגמן הבלתי נגמר.
הייתה יופי של תחרות, ברכות חמות וכנות לניר וכל צוות שוונג על עמידה ביעדים תחרותיים וכניסה הולמת לנעלי הענק של מר מילמן. תודה רבה וגדולה למשפחתי, לחברי, למתאמני ולכל מי שמפרגן לי – האנרגיה הטובה מגיעה. אני מסיים את התחרות, ראובן חוזר הביתה עם גביע, תודה רבה.
"גמור" ומבסוט בסיום
עוד מילה, אם מה שנכתב כאן וזה נראה לכם קשה, אזי, שימו לב, שזה כאין וכאפס לעומת מה שעוברים אנשי הברזל והקשיים הנקרים בדרכם. די אם נציין, שבשעה 21:00 לערך כשאני יושב ואוכל את ארוחת החלבון שלי הם עדיין רצים לאורך הטיילת ומנסים להגשים את שאיפותיהם וחלומותיהם. ולגבי ההפגנה בסוף התחרות לגבי אלו שהורדו ממסלול האופניים, נציין שבכל תחרות ישנה מגבלת זמן – cut off time שנובעת משיקולי משטרה או משיקולי בטיחות הספורטאי. במקרה שלנו, לא הייתה כל הצדקה להפגנה המאולתרת של אלו שהורדו ממסלול הרכיבה, כל שכן, כאשר מנהלי התחרות הסבירו את הקושי המצפוני והערכי שהיה להם בביצוע פעולה זו.
הפגנה מיותרת בטקס הסיום
בשמחות ובברכת הספורט, אסף לב – קבוצת "רצים עם אסף", קבוצת הליכה בחוף הצוק
קצת על חצי איש הברזל בחיפה 2013
מאמן טריאתלון, אימון מנטאלי לספורטאים ולכאלו השואפים לכך
הצטרפו אלינו בפייסבוק
55 Comments
אסף המלך
עם כאלה אנרגיות חיוביות לא פלא שחזרת כל כך מהר מהפציעה
ברוך שובך לישראמן
וכבוד על התוצאה !!!
פוסט מרגש ביותר
איזה אנשים מיוחדים אני פוגש כאן.
תודה יקירה,
נשיקות.
אסף
אסף כל הכבוד יופי של הישג לאחר פציעה ויופי של כתבה המשך תמיד באנרגיות חיוביות
אסף כל הכבוד, אני חייבת לציין שמעבר לזה שאתה ספורטאי מוכשר
אתה גם מגלה כישרון כתיבה יוצא מהכלל
יישר כח!!!
וניס, מנהל מכירות לא ?
צריך להביע את עצמי, תודה לך.
אסף
איזה מרגש! איזו עוצמות!! גדול הקטע של הפוזיציות שווה פוסט רק על זה :).
גיבור!
דורון
אין על החיוכים שלך,
תודות.
אסף
אני מבין למה ראובן בחר בך כמאמן המנטאלי שלו.
הסיפור הזה מוכיח את עוצמתה של הרוח האנושית כמה היא חזקה בהרבה מהגוף.
כול הכבוד באמת כבוד, אין הרבה ספורטאים ישראלים עם כוח מנטאלי כמו שאסף הפגין כאן.
אסף סחטיין זו השראה אמיתי.
תודה רבה קודקוד,
מעריך את דבריך.
אסף
אנשים שואלים על כישרון הכתיבה,אולי תקדיש טור על אביך זיכרונו לברכה ותספר לקוראים מאין הכשרון.
אח שלי, רק אתה יכול לכתוב כאלו דברים.
תודה, אל תוותר על הספורט – זה מפתח יותר מדי חשוב בחיים,
ודאי וודאי לאדם עם יכולות כשלך.
תודה רבה,
אסף
נהנתי לקרוא יותר מאשר ההשתתפות בתחרות(בחלק שלי)…
סיכמת יפה את כל התחרות כולל הקטע הלא יפה של משפחת שלינגר – פשוט בושה.
ישר כוח, כל הכבוד על החזרה המהירה לשיגרה
"אנרגיות חיוביות"
תודה רבה,
ממשיכים הלאה, מסכים עם דרכך ומקבל באהדה ובהסכמה את החלטותייך.
אסף
אסף – כל הכבוד
רוח הלחימה וחוסר הוויתור רואיים להערכה רבה
רק אנרגיות טובות ולכל אורך הדרך
ריגשת אותי, תודה.
אסף
כל הכבוד ממי, גאים בך כל המשפחה!
נשיקות ואהבה.
תודה רבה אשתי היקרה.
אסף
ביום שישי האחרון חשבתתי עליכם אנשי הברזל. בעודי מסיים יום עבודה רגיל הרהרתי לעצמי….אנשי החצי כבר סיימו או מסיימים עכשיו. בארוחת הערב המשפחתית המחשבה היתה נתונה לאנשי הברזל(יש לי אחד בחברה). חשבתי לעצמי שהוא ועוד רבים אחרים עדיין על המסלול. כאחד שמצוי בענף אני מודע לקשיים העצומים של מרוץ מסוג זה. אני מוריד בפניכם את הכובע. כל הכבוד לכולכם ובעיקר לך על השעות, ההשקעה, האמונה, האנרגיה וגם התוצאה ללא אימון מתאים!
כל הכבוד!!!!!!!!!
איזה כבוד, עופר, מוטו אופן, לעונג הוא לי לשמוע דברים כאלה מפיך.
אכן, לראות את אנשי הברזל רצים על הטיילת כשאתה כבר אוכל ואחרי מקלחת,
זה מחזה כמעט בלתי נתפס. פשוט עמדתי על הטיילת שעות וצפיתי בהם.
רוח הקרב והלחימה של היהודים, הישראלים, אולי…. ?
תודה,
אסף
אסף שוב כל הכבוד על תחרות, על החשיבה החיובית ועל הכתיבה
המון תודה דידי, נהינתי מכל רגע.
אסף
אסף, בחלקים של הפוסט הרגשתי כאילו אני עצמי הייתי שם (ובחלקים אחרים ממש לא, נותנת לך להבין איזה ;). אתה בהחלט מודל לספורטאי, תסביר לי שוב איך כמעט בלי להתאמן אחרי הפציעה עשית את זה…?
בבקשה יקירתי:
א. שנים של אימונים. זוכרת: הגוף, השריר זוכר שפעם הוא היה בנקודה ההיא….
ב. טכניקה – עליה יושבת כל היכולת בהתאם לסעיף א'.
ג. המון, המון אנרגיה טובה, רוח ספורטיבית ואהבה.
אנרגיה טובה יקירה, בשורות טובות באיזה תחום שתבחרי.
אסף
לא ראיתי אותך בהתחלה ולא באופניים אבל לפחות העברנו "כיף" בריצה.
שמחתי ליראות אותך רץ ושהכל בסדר, איפה שהוא קצת דאגתי בכל זאת.
היה כיף בסוף למרות שתוך כדי היה קשה להגיד את זה.
באתי טעמתי ונכוותי, למרות הרבה שטויות שעשיתי בדרך ובזבזתי הרבה זמן, הפקת לקחים היא התהליך החשוב לפעם הבאה.
ניתראה בהמשך, אוהב אותך
יוסי אגמי
חזרה יוסק'ה,
הייתה המון אנרגיה טובה וסך הכול יצאתי מאוד מרוצה, הן מהענף שלנו והן מעצמי.
נחים טיפה, אימוני שחרור, ממשיכים הלאה, לך וזה בדוק, יש עוד המון לאן להתקדם.
בשמחות,
אסף
באישיות שלך אתה משדר בעיניי את כל מה שמדהים בספורט שבחרנו בו. פירגון, אהבה , אנרגיות טובות והטוהר הנפלא בערך הספורטיביות . מלך !
כל הכבוד לך על ההתמדה והנחישות, זה לא פשוט בכלל ובטח לא אחרי פציעה.
זו עוד הוכחה לנצחון הרוח על החומר.
כבוד!
אסף כל הכבוד, נחישות ראויה לשמה !
זוהר רובין
מחנות "zohar & miguel" ברחוב החרושת 8, כפר סבא,
054-7372007
תודה רבה זהר,
אנרגיה טובה.
אסף
אחלה אסף, כייף לראות.
מוזמנים לחנות ןכמובן, בהצלחה בהר לעמק.
ירמי,
מצוק כפר – סבא
ויצמן 38
מודה, מודה לכם.
אסף
אף על פי כן נוע תנוע.
כל הכבוד, יצאת לתחרות עם הרבה חששות בנוגע למצב הבריאותי ולמרות זאת סיימת ולא נפגעת יותר
אלדד
תודה אחי הברזלן,
אסף
אני כמעט שהייתי שם, בזכות הכתיבה האותנטית. איזה כישרון!!
גאה בך מאד על ההשתתפות!!
אם אי פעם יצא, אזכור לא להיות לידך כשהטבע קרוא לך בתחרות חחחח
כבוד כבוד כבוד!!
נשיקות ותודות,
טבע זה פצץ – סעי לים עכשיו, תנשמי אוויר ותחווי חופש, דרור ועונג.
ביי
מספר 1 אתה!
ספורטאי השנה בשבילי,
תודה אח יקר,
חודש הבא חוזר לים – מתגעגע למטקות.
אסי
כבוד!!
ללא מילים השארת אותי,אל תפסיק:))
אחלה צורי,
מוזמן תמיד להצטרף אלינו.
אסף
פשוט לקרוא ולקנא בכם
הייתי רוצה לשמוע קצת יותר בהרחבה זה נשמע הכי כייפי בעולם למרות שאני רחוקה מספורט אבל מי יודע אולי אני בסוף אצטרף לקבוצה השאלה אם אפשר לצרף את הבעל "העייף" מעבודה, לשעת הליכה מחכה לחיזוקים …
בוודאי, מוזמן ומוזמנים.
אסף
אלוף!!
אחינו.. אחד הרגעים היותר נחמדים במרוץ הקשה הזה היה לראות אותך מחייך באזור הק"מ ה 15 לפני נקודת הסיבוב בריף הדולפינים. לדעת שאתה, למרות הפציעה, נמצא כאן עם חיוך על הפנים הפכה לזריקת אנרגיה של ג'ל וחצי.
אחלה פוסט!!
שלומי שור
כבוד גדול והרבה תודה אחי.
אכן, הייתה חויה נפלאה, נרשם לכינרת.
אחלה שבת,
אסף
כיף , כיף לקרוא ולהרגיש ממש כאילו אני שם אתך ביחד.
אתה בדרך המלך…
תודה רבה לוחם, כבוד גדול.
אסף
אחלה, מבין שהייתה יופי של חוייה.
אל תעצור,
איתן
תודה רבה אחי.
אסף
כל הכבוד
מקסים,
דפנה
[…] כן, כך נראיתי בתחילת ה "סצינה" של הטריאתלון למרחק הארוך – אך לא המלא…. – לפני כ 7 שנים, שנת 2009, אילת, ישראמן. החוויות מ 2012 נראו כך… […]
[…] ד"ר זגר וכשלושה שבועות אחרי שב ועושה (אמנם בחצי קלאץ') חצי איש ברזל על מסלול הישראמן […]
יאללה תן בראש!!!
מקנא בך, בא לי גם לעשות אחד כזה.
תשמע אסף, כל הכבוד! הכוח הפנימי שלך הוא נהדר – תמשיך לאמץ את הספורט אל ליבך ולתת השראה לאנשים.
תודה רבה דן, מעריך מאוד את תגובתך.
אסף
יפה,
בהצלחה בהמשך
איתן