מרתון טבריה 2013 / אסף לב
מרתון טבריה 2013 / אסף לב
הקבוצה – "רצים עם אסף" – קיבלה על עצמה משימה להיות פייסרים – מכתיבי קצב – של אלו שתכננו לסיים את המרתון בזמן מטרה של 4:30 שעות. כ מאמן מנטאלי, זו זכות וכבוד, להיות (being) וללוות אנשים ברגעי הקושי, כמו גם, רגעי השיא של חייהם; אז בואו, קחו לכם כמה דקות, תקראו או תרוצו אתנו – זה אושר גדול ומשפר כל תחום בחיים! בדוק ובודק זאת בכל בוקר כבר מעל 20 שנה – קבוצת ריצה בכפר- סבא וחדש . . . החל מתחילת 2022 קבוצת הליכה ! ! !
מזג האוויר היה נפלא (מעט רוח אך לא ברמה חריגה) והאווירה, כרגיל למרתון טבריה, הייתה משובחת; כ מאמן קבוצת הריצה, הייתי גאה מאוד על כך שהבאנו את הרצים בזמן של 4:29 ומשהו ורובם סיימו עם חיוך ועם תחושה מופלאה – קיבלנו המון חיבוקים בסוף….הכתבנו קצב של 6:15 ועד 6:25 מהק"מ ה 21 ועד לסיום המאושר; ברכות והערכות ענקיות לספורטאים – רוב הקבוצה שרצה אתנו הייתה מ צ.ה.ל; עכשיו כשאני חושב על זה הפייסרים שהיו אתי הם שלושה סגני אלוף בסדיר ובקבע, סחתיין. עוד על מרתון ניתן לקרוא באתר פוסט על דב קרמר כאן,
"רצים עם אסף" בטבריה עם אבי, פז ויהודה:
עבורי, מאמן מנטאלי, הייתה זו חוויה נפלאה לראות ולהרגיש את האנשים לקראת הלא נודע, "ההוא שמחכה בק"מ ה 32…" לאורך הדרך ובמיוחד החל מהק"מ ה 25 החלו לחשושים ודיבורים על הלא נודע, על מה קורה לגוף, מה קורה לנפש – האם זה קיר גבס או קיר בטון….ההקפדה שלי הייתה פשוט לא לדבר על זה ובוודאי לא להזכיר את שלושת המילים הללו: ק י ר, אלא לתת לאנשים את ההרגשה שהם חזקים בגוף ובנפש. נוכח זה שזו לא פעם ראשונה שאני עושה "פייסרות", ידעתי ש"בהתקרב נקודת מרחק זו מקו ההתחלה", ירדו עוד ועוד ספורטאים מהקבוצה אותה הובלנו, למרות הכל. היתרון שלנו היה שהיינו 5 מלווים, דבר שהקל עלינו לפצל מעט את הכוחות ולעזור קצת יותר למתקשים ובמקביל, לעמוד בזמן המטרה כפי שהוכתב לנו.היה מקסים ומענג, תודה שוב ליהודה קנדלי, פז אקשטיין ואבי אבסקר שעשו עמי את המשימה עמי והביאו את הספורטאים בדיוק בזמן המטרה אליה כיוונו. עוד, ניתן לקרוא כאן על המרתון מתוך אתר ריל טיימינג.
הספקנו עוד לאסוף בחור ובחורה שעצרו כשני קילומטרים לפני נקודת הסיום וממש לרוץ עימם יד ביד ולהגיע אל השער הנכסף, לחייך, להצטלם ולחוות את הרגע המכונן והמיוחד הזה: סיימנו את מרתון טבריה. מתי המרתון הבא ?
מצ"ב סרטון מהק"מ ה 25, בו ראשוני הנושרים מהקבוצה מנסים להיכנס לתוך הדבוקה למען אלו שלפניהם יעצרו עבורם את הרוח – "דרפטינג":
ברצוני לנצל במה צנועה זו ולהודות לכל מי שהיה מעורב בהפקת אירוע נפלא זה.
תודות ואנרגיה טובה
אסף לב – קבוצות ריצה וקבוצת הליכה – כל יום חמישי ב 05:45 😉💯🏆
הצטרפו אלינו בפייסבוק
ערוץ היוטיוב
אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן
"הולכים רצים עם אסף"
קבוצת הליכה בים – כל חמישי 05:45
11 Comments
תענוג ! כל שנה אותו דבר,,,מזג האוויר משתולל בכל הארץ, חוץ מכביש טבריה, צמח…לא יאמן:)
מי כמוך במאמנים אסף?
כל הכבוד לך, לפז, לאבי וליהודה המקסימים. המתחרים קיבלו פייסרים שפיזרו עליהם אנרגיות טובות 🙂
אתחיל, כרגיל, מהסוף (כמו במרתון: הסוף הוא ההתחלה…): היה לי מרתון מצוין. הסימן הכי טוב לזה: כשיש כוח ואנרגיות להגביר קצב בשבעה – שמונה ק"מ לסיום, ולהתפרע לגמרי בשניים האחרונים – זה סימן שהקצב טוב, התכנון נכון והגוף מסונכרן לגמרי עם הראש. איזה כייף. בסיום השעון הראה 3.25 ש', כמו השיא שלי, ממרתון ת"א האחרון. בתנאים שהיו ביום חמישי זה מצוין בשבילי.
חוצמזה, מסתבר שגם לפני מרתון מספר 9 יש פרפרים בבוקר (בדרך כלל הם מתארחים כבר בערב שלפני) וכנראה שאתגר ה'לעשות את הפיפי האחרון כמה שיותר קרוב לזמן הזינוק' לעולם לא ייעלם. לא נורא, אלה צרות קטנטנות.
כמו תמיד, ברגע שהתחלתי לרוץ כל המחשבות והעורבים השחורים שלפני נמוגו, והתחיל זמן הכייף של הריצה. הבמה כולה של הגוף. איפושהו בין הק"מ ה-29 ל-32 עלה גם הראש לבמה, זיהה שהגוף קצת נחלש ורוצה להאט, לנוח. הפעם לא היה צריך יותר מכמה מילות עידוד ודיאלוג מאוד ממוקד שהשניים מנהלים כבר כמה שנים טובות ברגעי לחץ, או משבר. וזה הספיק כדי לקחת אותי בקצב הרצוי עד לסיום. נכון שכייף?
ואך טבעי (מישהו עוד משתמש בצמד המלים האלה היום?) שאסיים את סיפור החוויה הנהדרת הזאת בתיאור של שלוש שניות בחצי הדרך, בסיבוב לחזרה. פתאום אסף המלך מול העיניים, עם חיוך מיליון הדולר הכובש (שגם אחרי 21 ק"מ ריצה מזהים מייד שזה בעצם הלב שמחייך שם), צועק כמה מלים של עידוד שחסכו לי לפחות ג'ל אנרגיה אחד… מלך, אמרנו.
עושה חשק..
הי אסף
לא נראה לי שתזכור, אבל אני כנראה אזכור את הרוח, אישיות, עוצמה, מעשיות אנושיות והנתינה הגדולה שלך.
מהרגע שהצטרפת לריצה יחד עם עדת נאמנים לובשי צהוב, כולכם הייתם לי מגן, תרתי משמע- מהרוח הנגדית
ומהנפילה המנטאלית והפיזית.
משחזרת את הקול לצד תוכן הדברים:דמיון…..דמיינתי, להזיז אצבעות רגליים(מי היה חושב????) ……הזזתי,
לשנות את מנח הרגליים, גוף…..שניתי.רק לחייך למרות שבקשת …..לא הצלחתי.
גם אם לא הגבתי (האוויר די נגמר לי….)הקשבתי לכל משפט, הצלחת להסיח את דעתי ממציאות הרגע, מהעכשיו.
אתה מנהיג, הובלת את הדבוקה בשליטה, בנעם. איסוף הנושרים בדרך היה מזמין ואנושי.
רציתי לאמר תודה, תודה גדולה,
לוקחת איתי את המפגש האקראי עם פייסר 4.5 לחיים בכלל ולריצה בפרט.
בהצלחה
דקלה
דקלה בהחלט חקוקה בזיכרוננו, וכך גם רבים אחרים שליווינו בדרך להגשמת החלום שלהם.
היתה חוויה גדולה!
עבורנו, שמכירים את אסף, כל מילה נוספת, מעבר למה דקלה כתבה – מיותרת!
שלחתי לדקלה, דרך אסף, תמונה שצילמתי את עצמי בדרך. (אסף – אפשר להעלות את התמונה?)
התמונה צולמה בערך בק"מ ה- 25 של המרתון בצד המזרחי של הכנרת, הרוח מכה בפניי בעוצמה, ודקלה מאחורי כתף ימין שלי, בתוך קבוצה של כחמישים רצים, בחולצה לבנה, כובע שחור, ומשקפי שמש.
פז
הספורט הוא אהבתי השנייה, המשפחה היא כמובן הראשונה. אני עוסק בספורט פחות או יותר מהזיכרון הברור הראשון שיש לי בחיי. הייתי ספורטאי תחרותי במשך שנים לא מבוטלות, כטריאתלט נאבקתי על המקום בפודיום ולעיתים די קרובות זכיתי בו. במשך שנים האמנתי שזה או פודיום או כלום. לא האמנתי בצמד המילים "ספורט עממי", זה לא היה קיים מבחינתי, אמרתי רבותיי אם אני לא חלק מהקבוצה שנאבקת בצמרת אני לא חלק מהעניין. השנים חלפו ועם הזמן התחלתי לעבור התפכחות או במלים יותר פשוטות התבגרתי. לפני שלוש שנים פגשתי את אסף פגישה אקראית לחלוטין, שהובילה לריצת בוקר של יום שבת שהיא הובילה אותי להצטרף לקבוצה. בתחילה אמרתי אני בקבוצה אך רק לשם מסגרת, שתקבע עבורי גבולות, תחרויות לא היו חלק מהלקסיקון. התחלנו להתאמן, התחלנו להשתפר ואז תחרות עשרה ק"מ ואח"כ חצי מרתון ונפרץ הסכר. לראשונה בחיי התייצבתי לתחרויות עם יעדים שונים, פחות לחוץ, יותר משוחרר והרבה יותר נהנה, "חציתי את הכביש" והפכתי לחלק מהספורט העממי. בטבריה ראיתי את התופעה במלוא הדרה לא היה מחזה יותר מדהים מהמחזה בו רואים את דקלה וחבריה מסיימים מרתון. אין ספק שהטייסים שמסיימים מרתון בפחות מ 2:10 שע' הם תופעת טבע מרגשת, אך הכבוד שאני רוכש לאנשים שמסיימים מרתון בתוצאות "עממיות" הוא שונה, הוא אחר והוא מיוחד. זו היתה חוויה חמה, מיוחדת, שהציבה עמוק בתודעה שלי כי הספורט האמיתי הוא הספורט העממי. הספורט התחרותי הוא פרק קצר וצר בחיים הספורט העממי הוא לכול החיים.
אסף לב – פייסר ומוביל דרך !!. תענוג לרוץ לצידך בחלק מהמרתון. תמיכה מנטלית, ספורטיבית לכל אחת ואחד באופו אישי, ולקבוצה ככלל. בתנאים לא פשוטים הענקת כוחות להמשך הדרך. אשרי מתאמניך !!
[…] ליעד הבא עבורי: מרתון ! ואם מרתון אז בטבריה, שם הייתי פייסר (לחצי המרחק) כבר 3 פעמים, שם ליוויתי את חברי שחר במרתון […]
[…] מאזור "הקיר" ועד הסוף המתוק והמשובח (3:45 לערך); על מרתון טבריה. בהמשך ליוויתי את ידידי, מאמן הכושר המוכשר, איל […]
[…] על מרתון טבריה 2013 […]