פציעה וחזרה ממנה / אסף לב
כשהייתי סטודנט בספורטדוק הקדישו לנו שני שיעורים ל"טיפול בספורטאי שנפצע" ובהמשך נוסף עוד שיעור על "הקשיים והמורכבות של הספורטאי החוזר מפציעה – פיזיים ומנטליים" המתלווים לכך. פוסט זה ינסה לשפוך אור על מעט מהקשיים שאני חוויתי ודרכי ההתמודדות שלי עימם, הן בתקופת הפציעה והן בזמן החזרה לפעילות.
הסכת – פודקאסט: מהיום ניתן גם להקשיב לחלק מהפעילות הספורטיבית – מנטאלי, כללית 🔊🎧
לפני כשבועיים חזרתי להתאמן לאחר כחודש וחצי בהם הייתי מושבת ועוד כחצי חודש בו פשוט חששתי לדרוך על הרגל, חששתי לפדל על האופניים והכי חששתי לשחות ומתנועת החתירה עם הרגליים – בדיוק במקום בו נחתכתי בגיד אכילס אשר בעטיים ביטלתי את ההשתתפות במרתון טבריה, כמו גם, עצירה של רוב הדברים בהם אני מורגל בחיי המגוונים.
בזמן הפציעה ובזמן בו הייתי פצוע קלאסי, יושב בבית או מדדה על קביים זכיתי להמון תמיכה ואהבה מחברי הקרובים וממכרי הרחוקים יותר; כולם כאחד היו עמי, עודדו, פרגנו ואפילו היו כאלה שבאו לעזור לי בשטיפת כלים ובמטלות הכלליות של היום יום להם נדרש מאמץ רב עת עתה מדדה על קביים. העוצמות, האנרגיה, החום והאהבה שאתה מקבל עוזרים לך לחוש טוב יותר ולעתים, כך נדמה, גורמים לך לחוש טוב יותר, חזק יותר ונמרץ יותר. במקביל אתה מתחיל לחשוב על "איך אני חוזר למגרש . . .", איך אני חוזר ללכת, לרוץ, לרכב (לא מסתדר עם המילה לרכוב) ולשחות; מחד, באופן בסיסי – למידה, סיגול מחדש של התנועות, טכניקה וטכניקה מיטבית ובהמשך, חזרה ליכולת תחרותית.
ריצה ראשונה לאחר הפציעה – החיוך אומר המון / הכול:
4 חודשים מתסכלים למדי ללא ריצה נוכח הפציעה
לסיכום השלב הראשוני של הפציעה, מבקש בראש ובראשונה לציין בפני כל אחד מכם את חשיבות הביקור, המילה הטובה, המשלוח פרחים, העזרה בשטיפת כלים, העזרה בהוצאת הפח – דברים אלמנטריים של החיים, אנא, אל תמעיטו בחשיבותם כאשר אתם רוצים לעזור לחבר, חבר לקבוצה, בן / בת זוג, ידיד או אחר – "לייק" לא מספיק כאן וכן, קבוצה "הקבוצה" – "רצים עם אסף" (קבוצת ריצה מוקדם בבוקר) – זה כוח אדיר עבור כולנו; הן באימונים, במחנות אימון ובחיים בכלל.
כאשר הפציעה מסתיימת או לפחות השלב הראשוני שלה (רגע הפציעה עצמה, ההחלמה ועד להסרת התפרים) אתה נדרש לשלב לא פחות מורכב ובו, אין מה לעשות, אתה יותר מתמודד עמו לבד או עם פחות עזרה של הסביבה. מדוע ? ובכן, אתה לפתע ללא קביים והסימנים המובהקים של אדם פצוע גם לפני שאתה מוציא מילה נעלמים; אתה כביכול בריא. רק מה: אתה עדיין הולך צולע, כל קירבה של הסביבה לכף רגלך מלחיצה אותך מאוד (הכי מפחיד שמישהו עם עגלה בסופר יעלה עליך מאחור), אתה עם 2 ק"ג יותר והכי מפחיד זה שאתה לא יודע האם תחזור להיות מה שהיית . . .
כחודשיים מליל הפציעה אני עולה על האופניים, לבד, לא רוצה לרכב כך עם עוד אנשים. לאחר כשלושים דקות של רכיבה חש חום עז המציף את גופי, הזעת יתר בכל פינה בגוף והתחושה הכללית של ליאות ועייפות לא מרפה ממני. חוזר הביתה ואומר לעצמי שאכן, היה "לא משהו" אך עם זאת, הצלחתי לסובב את הרגליים וזה סימן טוב. התיעוד בעזרת השעונים המתוחכמים חשוב כאן ועוזר לראות ולהראות על הגרף את מגמת החזרה לפעילות והקשיים הנלווים אליה בהשוואה ליכולות שהיו קיימות טרם הפציעה.
רכיבת אופני כביש: המהירות, הנופים הדינמיים, החברים, הקשיים, הילדות והאהבה:
אימון אופניים
עובר עוד שבוע ואני מתחיל לרוץ; משהו בתנועה לא עובד טוב ואני לא מצליח לבצע גלילה של מפרק כף הרגל והתנועה המקוצרת של המפרק לא מאפשרת לרוץ מהר וכן, החשש מפני חולשת החתך עד כדי פתיחה של התפרים מתסכל ומרפה את ידי ורגלי. בשלב זה, אני מחליט לתת דגש רחב יותר לרכיבה; בכלל, רכיבה תמיד נתפס בעיני כספורט הבריא ביותר, לפחות כל עוד אתה לא נופל או מעורב בתאונה – היבטים של הארכת שריר, בניית חוסן – גופני ומנטאלי (למשל ברגעים קריטיים בהם אתה כמעט ונושר מהפלטון – דבוקה) סבולת לב ריאה ובכלל, אנרגיה כללית – (אייבי גילת, קורס מאמני טריאתלון, וינגייט 2009). קובע עם חבר לרכיבה סולידית ומצליח להחזיק מעל שעה על האוכף. בדרך אני שם לב להמון דברים אותם אני מעלה על הכתב והמרכזי שבהם הוא שכאשר אין לך מטרה, אתה לא מתאמץ בתחומים אחרים כשם שהיית מתאמץ אם כן הייתה לך מטרה. מרגע שהבנתי שלא אשתתף במרתון טבריה "התרתי לעצמי" לאכול כמעט כל מה שבא לי . . . לא היה לי בשביל מה לשמור.
שלושה חודשים מיום התאונה / תקלה, מרגיש בסדר, רואה את החברים מסיימים את חצי ואיש הברזל באילת, יושב ובוהה מול המחשב, מקנא, מדמיין את עצמי שם, חייב לחזור לשם, לתחרות טובה וחזקה – לא ניתן לתאר את הקושי המענג בתחרות זו – "ישראמן", זר לא יבין זאת.
מחליט להירשם לתחרות המלאה של איש הברזל, עובר בהדרגה לשלב השלישי של אחרי הפציעה – שלב ההתמודדות עם "זו המציאות": זה המשקל שלי, זה טווח התנועה שלי ולנסות להסתכל על הטוב שבתקופה המורכבת שעברה עלי: אולי איזה יכולת דווקא השתפרה במהלך התקופה הזו, אולי הייתי זקוק למנוחה שנכפתה עלי ואולי, אולי מעז ייצא מתוק. שוכר את שירותיו של מאמן / חבר שילווה אותי בתהליך (זהר זייף) ומיטיב שוב להבין את החשיבות של הפונקציה הזו מהצד השני של המתרס.
לבסוף, זכרו: הקשיבו לגופכם, הקשיבו לנפשכם – אף רופא ואף פסיכולוג לא יכול לתאר במדויק את אשר חשים, מרגישים וחווים; היו כנים ואמיתיים עם עצמכם והמון דברים טובים ילוו את דרככם – לשאלות, כמובן, אני כאן; צלחתי את הנהר הזה.
אנרגיה טובה,
הצטרפו אלינו בפייסבוק
ערוץ היוטיוב
אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן
"רצים עם אסף"
אסף 8993137 – 052
פחות מ 3 שנים אחריי – עושה את "מרתון התנ"ך" הנפלא כהכנה לאיש ברזל שיבוצע בהמשך: ישראמן – לא מוותרים:
מרתון התנ"ך הקסום! בתקופה שעוד היה על כביש 5
הרצאת אנרגיה ודיוק: אסף לב
34 Comments
כתבה מאוד יפה אסף, מאוד מתקשרת לי בהיבט האימוני שלי ושל המתאמנים שלי
אסף ממש נהינתי לקרוא את מה שכתבת
גם אני נמצאת כרגע בסוג של פציעה נתת לי כוחות חזקים לחשוב אל העתיד ולדעת שהשמיים הם הגבול , מחכה בקוצר רוח לחזור לאימונים , איתך
תודה רבה בר, תודה רותי יקרה.
כן, הקבוצה ואנוכי מחכים לשובך וכאמור, גם עם יש כמה תקלות בדרך, רוחנו לא תיפול.
אחלה שבת,
אסף
אחינו, הצצה מרגשת. מעיד על השלמה, בגרות וחוזק מנטלי. אין לי ספק שתחזור חזק יותר, שלם יותר ושלו יותר. יישר כח
תודה אחי הלוחם.
בדיוק חוזר מטיול ברמה – המון זיכרונות מחזקים ומעצבים על נגמ"שים, חולות דלאווה, לבנון ואחרים.
כן אחי, חוסן וחוזק מנטאלי הינם חלק מהוויתנו כאן: בישראל כנראה שבפרט ובכלל, בעולם כולו.
שבוע מעולה,
אסף
אסף כל הכבוד על יכולת השיתוף שלך גם בתקופות פחות טובות כמו שעברת. אני מאמין שדוקא ממצבים כאלה יוצאים מחוזקים ועם תובנות שלעולם לא תדע אם לא תיקלע לכזו סיטואציה כמו למשל מי באמת חבר ומי סתם חבר וירטואלי בפייסבוק….מעבר לכך אני משוכנע שמעז יצא מתוק.וכנראה תקופת העצירה שנכפתה עליך תהווה בסיס טוב לחשיבה ותכנון מהלכים עתידיים בהמשך.
כל הכבוד על כישרון כתיבה לא רגיל.
גם אני חוזר עכשיו לאט לאט מפציעה ארוכה.
בהצלחה.
תודה רבה ארז וסמי, המון בריאות ואנרגיה טובה לכולנו,
אסף
כשיש מטרה בחיים, הכל מתגמד . בהצלחה ב comeback
תני תודה, לרכיבות בטוחות וטובות.
אסף
ללא ספק כל פציעה היא התמודדות קשה. ההחלמה מחזקת למרות הצלקת …נפצעתי לפני כחמש שנים וההתנהלות מאז יותר מחושבת .שבוע טוב !
שבוע מעולה חבר.
הלוואי והרבה אנשים וספורטאים ייקחו ממך דוגמא ולא יוותרו גם כשקשה ובכלל לא משנה באיזה תחום ובדיוק כמוך, יאמצו את הספורט כדרך חיים וכמעט תמיד יסתכלו ויתמודדו עם כל בעיה בעיניים של ספורטאי, בעיניים של "יש לי רכיבה בשבת", יש למה לחכות, לשאוף, להתמודד, להילחם ולהצליח.
תודה קלמן
כתבת מקסים ואותנטי.
יודעת שניצלת את הפאוזה הזו בצורה אופטימלית להתבוננות פנימית והתעמקות בתחומים שונים .
סומכת מאד על החוזק הפיזי והמנטאלי שלך שתצמח מזה.
לגמרי, חלק מהעיסוק בספורט וברגע שספורט זה דרך חיים אז גם ליפול מהמיטה מוגדרת כפציעת ספורט.
תודה,
תודה דלית יפתי, כן – היה לנו מלא זמן ביחד, כיף.
אסף היקר
יפה התמודדת ויפה כתבת! אין לי ספק שזה רק יחזק אותך.
לצערינו הפציעות הארורות האלה הן חלק בלתי נפרד מהספורט וצריך ללמוד איך "לחיות איתן בשלום".
דובב
לגמרי, חלק מהעיסוק בספורט וברגע שספורט זה דרך חיים אז גם ליפול מהמיטה מוגדרת כפציעת ספורט.
תודה,
הי אסף,
מעניין מאד לשמוע איך חווה מאמן מנטלי את פציעתו שלו, וכיצד מלווה "מבפנים" את התהליך המורכב של חזרה לשיגרה,
אומרים שמכל רע צומח טוב, אז אולי עם כל הכאב (הפיזי והרגשי) קיבלת גם התנסות שתעזור לך כמאמן וספורטאי.
תמיד כיף לראות ולשמוע את הזווית הייחודית שלך.
ליאור קליין,
מאמן מנטאלי לספורטאים
8574861 – 052
תודה קולגה יקר,
אכן התנסות מעניינת, מלמדת ואפילו מבגרת.
נדבר,
אסף
אסף ידידי,
מרשים לראות את האומץ והנחישות שבהתמודדות שלך.
אין לי ספק שיש לנו מה ללמוד מחוזקך המנטאלי ולאמץ תפיסות ותכונות שיעזרו בעת פציעה או אל מול כל מגבלה ומכשול.
חזק ואמץ ו……………רק בריאות!
מתי שוב יש גלים?
קסמן
שוקרן אחי,
חייבים לגלוש כבר, חזקים וברוח צעירות ושטות.
בקרוב
אסף,
כל הכבוד על התנהלותך בימים הלא קלים האלה לא רק בתור ספורטאי שנושא קושי אלא בתור מאמן !!
זה בהחלט היה מרשים לראות איך לא שקעת בקושי שלך ואימנת אותנו בגשם ברוח מבלי לוותר לעצמך. רדפת אחרינו בנסיעה ואימנת על אף הקושי . פשוט לא נעדרת ושידרת "עסקים כרגיל". זה שיעור שראוי לזכור אותו.
אז תודה ובהצלחה ביעדים החדשים שהצבת לעצמך כספורטאי
תודה נטע,
אזכור את השיעור ולומד ממנו המון; אגב, מסיים בדיוק עוד אימון רכיבה, בו, שוב, הגעתי אחרון…מוזר, מביך מעט ועם זאת, מסתכל קדימה, אל הטיפוס ובניית היכולת מחדש, נחמד.
יום נעים,
אסף
בהצלחה אחי,
סומך עליך.
אסף
אסף – אתה מתאר תהליך שיקום וחזרה לשגרה כמו בספר על כל השלבים בהיבט הפיזי והמנטאלי,
אך בשביל להחזיר את הבטחון בפעילות נכונה ולא לגרום לפציעות חוזרות והמפרק הפגוע יתן מענה טוב לפעולה,
צריך לחזק את השרירים התומכים של אותו מפרק וזה תהליך, לכן קוראים לזה שיקום.
אשמח לתת מענה ויעוץ. נדב עיני – מעסה כולל שיקום פציעות, 052-2815180.
נדב תודה,
בהחלט שאנשי מקצוע כמוך עוזרים לנו, הספורטאים, לחזור מהר יותר ו"נכון יותר" לספורט.
הארכת תנועה, חיזוקים, שחרור אנרגיה ומרכזיים אנרגטיים – מאמין מאוד בדברים אלו.
כל טוב,
אסף
אסף,
תודה על השיתוף.
כמישהי שמחלימה מפציעה, מאוד מעודד לשמוע סיפרי החלמה. אתה מעניק מוטיבציה ואופטימיות.
הדס,
מאמנת אישית ועסקית
hadaswilf@com
הדס תודה.
לפני מספר חודשים אכן שבתי מהפציעה. מיד אחריה נפצעתי שוב, שכן עודף המשקל וההליכה על קביים במשך כמעט חודשיים יצרו לי לחץ בצד הגוף שנשא את כל המשקל וכך, "זכיתי" ב: פציעה בברך – מיניסקוס – ובמרפק – Tennis Elbow – נוכח העומס שהיה על צד זה.
אכן, זה חייב אותי למצוא דרכים אחרות לשמור על כושר כמו שחייה, אופניים, יותר עבודה על גמישות, הליכות ומעט ריצות על משטחים רכים ובמקביל, ללמוד "לקבל" את המצב החדש ולפיו אינני חזק (עדיין. . .) כפי שהייתי ולהמשיך כל הזמן לחפש פתרונות יצירתיים, עם על ידי תוספי מזון (גלוקוזאמין ואומגה 3) ועם על ידי אנשי מקצוע שונים המקלים על ה"קבלה" של המצב וההדרגה בחזרה המלאה לפעילות.
הרעיון ברור: לא מוותרים ! גופנית ומנטאלית.
יום מקסים,
אסף
[…] האחרונה סבלתי מכמה פציעות טורדניות אשר לא אפשרו לי להתחרות ולעשות פעילויות ספורט […]
[…] כשלושה חודשים מרגע שהתחלתי פילאטיס וברור שגם עשיתי חיז…; העניין קרם עור וגידים כאשר לא הפסקתי לקבל מיילים מחברה בשם "כפיים" אשר הופנה ישירות לדואר הזבל שלי נוכח פציעתי ואיבוד הרלוונטיות של העניין כאשר בוקר אחד אני מקבלת שיחה ממארגני המרתון וגברת נחמדה מדברת עמי ושואלת האם אני מתכוון להגיע שהרי נרשמתי לפני כשנה למרתון. "וואלה", גורל אני אומר לעצמי ואומר לה "ברור מגיע, מגיע ומביא עמי עוד חבר" וברור שאנו בדרך להשלים את היעד שלנו לשנה זו. ריצת 30 ק"מ עוברת עליי באופן חלק לגמרי ויותר מזה אני לא מוכן לקחת סיכונים; בדיוק כפי שפיני גרשון אמר עת מכבי ת"א רצה בטירוף לעבר אליפות אירופה בכדורסל: "כל הקונצרט שקורה עכשיו לא מעניין אותי – אני מאמן קבוצה ל 10 למאי – ליום הגמר, עד אליו כלום לא מעניין". כן, אז ברור, שאני פוטנציאל פציעה וברור שכאשר המשקל שלי 81.5 ק"ג ולא 79.5 ק"ג אז זה סימן לא הכי מעודד מבחינתי ועם זאת, אני חש חזק מאוד בראש, חש שמאחוריי ישנם המון אנשים שמאמינים בי ובדרכי, אני רץ באימונים שבועיים עם ספורטאיי כ 80 ק"מ וכן, אני מנוסה, יודע להתחרות וכאמור, מלאה באמונה ובאנרגיה טובה. […]
נראה שאותם קביים עזורו לו להשתקם
פוסט שנכתב לפניי כמעט 3 שנים; שנים בהם עברתי ולמדתי המון.
27 לינואר 2017, בלי עין הרע, אעמוד מוכן כפי שלא הייתי מימיי על קו הזינוק באילת, ישראמן – איש ברזל מלא !
אסף
נהנתי לקרוא.כל הכבוד אסף. איך תמיד אתה כותב את מה שאני חושבת עליו
כתבת כהרגלך יפה אסף,
כדאי לזכור שפציעת ספורט יכולה להוות גם הזדמנות, שחקן כדורסל שנפצע ביד הזורקת יוכל לשפר את השליטה בכדור ביד "החלשה", שחיין עם כאב בכתף ישפר את עבודת הרגליים ושחקן כדורמים עם דלקת אזניים ישפר את היכולות הגופניות מחוץ למים.
העיקר- אנרגיה חיובית?
שבת שלום,
ליאור קליין,
אימון מנטאלי לספורטאים.