"צאו החוצה" והכי טוב לים . . . wellness / אסף לב

"צאו החוצה" והכי טוב לים . . . wellness היום – חשוב מתמיד~

שואלת אותי העורכת הנחמדה האם אני יכול לכתוב משהו מיוחד, "משהו אחר" לגיליון החג הממשמש ובה ואני אומר לה שזה לא ממש תלוי בי, זו המוזה ובכל זאת, אפנה מעט מקום בדיסק לחשוב על משהו יצירתי, קצת מחוץ לקופסא בדיוק במקום הזה שבין הגוף, הספורט לנפש; הרצאתי מצורפת בסוף המאמר.

בכלל, יש לנו הסכם בלתי פורמאלי שאני מקבל "במה חופשית" לכתוב ככל העולה על רוחי ובמקרה הרע יסננו אותי מעט אולם רוח הדברים תישאר על הדף כהווייתם וכך נוח לי ונכון לי להתבטא; משוחרר, לא כבול לכלום.

עוברים להם כמה ימים, 5 וקצת בבוקר, חוף הצוק, נופל לי האסימון. המוזה מגיע. יושב ברכבי, מקום שאני מאוד אוהב – חוף הצוק בסיטואציה שמאוד מוכרת לי מחיי, ממתין למתאמנת שרוצה להתחיל לשחות בים – "מים פתוחים" ואני ללא נייד אשר הושאר לבני המתוק בבית למקרה חירום; כן, אין לנו "בזק" בבית וגם הטלוויזיה לא מחוברת לאף חברת לווין אשר תמכור את נשמתה (את נשמתי היא כלל לא רואה כמובן) בעבור פרסומת נוספת במהלכה היא תעלה את עוצמת הווליום ואני רגיש לרעשים שבאים בצורה מתלהמת. ללא נייד, וואלה, מזמן לא הייתי עם עצמי, חושב לעצמי בשקט ברכבי האהוב. מסתכל על הזונות האחרונות של הלילה נאספות לתהום הנשייה שלהן עד ללילה הבא והשמש עדיין לא עושה סימנים לבואה. מגביר ומנמיך את עוצמת הרדיו כאשר השיר שהכי רציתי לשמוע ולא ידעתי להזמין . .  מגיע.

כן, "הבוס", ברוס ספרינגסטין מספר לי על "הנהר" איך הוא ומרי היו נוהגים "לרדת אל הנהר". המפוחית של תחילת השיר צורבת את התודעה, הקול של ה"בוס" חורך את המיקרופון והוא מספר איך הוא בא ממקום ששם לימדו לעשות את מה שאבא שלך עשה . . (אבא שלי היה מורה שהאמין בספורט כגשר לנוער בעייתי ואף ייסד משחק כדורגל לפני בית – ספר "מורים נגד תלמידים") וברוס ממשיך ומספר לי איך הכיר את מרי כשהייתה בת 17 ואיך היו יורדים מהעמק לנהר.

"הנהר" – ברוס ספרינגסטין "הבוס"

הגוף שלי עדיין טיפה מכווץ מהלילה, חם בישראל בימים אלו ולח, לח מאוד. אני מקשיב למילים וחש את עורי ושערותיי סומרות וחושב כיצד בעוד כ 14 דקות אכנס אל הים ואשחה יעיל, תכליתי ומהיר כדג ובמקביל אסביר למתאמנת החדשה את התחושות הגופניות – הארכת השריר, הרמוניית התנועה ושלוות התודעה עת אתה נכנס אל המרחב המימי המושלם הזה. הים התיכון, חוף הצוק, בין הרצלייה לתל – אביב, תמיד טוב לי שם; לא מפריעות לי המדוזות, הזרמים, הצפיפות של שבת בצהריים ואפילו הזיהומים שמספרים עליהם בתקשורת לא מפריעים לי במקום הכה אהוב הזה; נוסטלגיה.

הילדים שלי פחות אוהבים את הים; הם אומרים שהחול והשמש לא עושים להם טוב. אמם ואנוכי עשינו "הפרדת כוחות" לפניי מספר שנים ואני מציע להם בכל שבת – שנייה – גם אם זה ביום שני לבוא עמי לים והם עדיין מסרבים בנימוס ואני מקבל זאת בשלווה וכמעט באהבה; שכל אחד יעשה ויהיה היכן שטוב לו ובדיוק כפי שאני כותב עכשיו אל המקלדת ב 07:45 והבן שלי מסרב לקום לקייטנה אז הפסקתי להתווכח אתו. אתה מפסיד את החברים, החיים, הכיף ואת התחושה המתחדדת בך בואך גיל 50 שהחיים קצרים, ארעיים וחולפים כה מהר.

"הבוס" מעביר אותי בתחנות חיי דרך הנהר (בצעירותי הייתה ליד הבית שלי ביצה קטנה שהיינו קוראים לה "הנהר" ואפילו בנינו עליה רפסודה שהחבאנו מתחת לשיחים כמו שעשה ששת מרובינזון קרוזו), דרך הרומן עם מרי, ואדיות, עמקים, צלילות אל תוך המים, צבא, התבגרות, הורות, פרידה, זיכרונות וחלומות שתוקפים, התבגרות חלק ב' ועד להלימה, לקבלה, הוויה: ספורט כמניע אנרגטי – לא בכדי זה שמה של הרצאתי; ספורט כמעצים זיכרונות ילדות נוגים וטובים ושוב: "צאו  החוצה" וברור, הכי טוב לים, מים . . . . הקשיבו כאן לפודקאסט שלי בעניין זה.🎞📢🔊

המתאמנת ואני שוחים קצת מעל קילומטר, היא שוחה טוב ורואים שהיא לא ירושלמית, אולי קיבוץ בצפון ? לא שאלתי, הייתי שקט הבוקר, הריח של הים עם המליחות הזו עשו לי טוב וניקו לי את הריאות ואת הנשמה. חש את השרירים שלי מוארכים, חזקים, אלסטיים ומדויקים. בוחן – תוך כדי האימון – את מטרות האימון, את עצם העיסוק בספורט, את הרצון הזה לקום כה מוקדם בבוקר על מנת לחוש "חי", נוכח בחיים. מתקרבים אל סוכת ההצלה, תיכף נצא מהמים, נישטף במים מתוקים (בלי סבון כפי שלימד אותי אחשלי יובל וניתן למלח להמשיך לעבוד על העור ולטפח אותו, כמעט לערסל) וכל אחד ימשיך את שגרת יומו. 

המוטיבציה הזו לאימון, המחויבות הזו לדרך, למאמץ הכנה הזה הם מהדברים המרכזיים אותם אני מנסה להעביר למתאמנת ונדמה שהם קיימים אצלה גם בלי "האני מאמין" שלי. אנחנו עושים קצת חיזוקים על המכשירים ובלעדיהם; בדיוק עכשיו כאשר הגוף עייף ומעט תשוש, העוצמה והמאמץ של המוח (איבר הגוף שדורש הכי הרבה אנרגיה) והשריר ממש עכשיו הינם דרמטיים להכפלת ההתקדמות ומיצוי מטרות האימון. נכון, התזונה כרגע הכרחית; לאחר כמעט שעה של פעילות וכל שכן כאשר המתאמן / ת חדשים יחסית וכמובן, שוב, האיבר הזה, המוח, אשר עושה מאמץ לפצות על הבדלי הטמפרטורה בין המים (28 לערך) לטמפרטורת הגוף כ 37 ואז כן, האדם נהייה רעב מאוד. זה בדיוק הזמן "לתדלק" אז אני מוציא 3 תמרים ואנו אוכלים, מחזירים אנרגיה ונצמדים למאמץ לקראת סיומו של האימון.

שנייה, חייב להעיר את עומר, תיכף מתחיל אימון נוסף והוא כבר ממש צריך לצאת לקייטנה, ימים של חופש ואני עובד המון והוא מיה מכייפים המון. חזרתי וכן, בלי המשקפיים (השבוע קניתי לראשונה) אני כבר רואה פחות טוב ואני משלים עם ההתבגרות חלק ב' שלי. יש לי עוד איזה 4 דקות בטרם הוא יסיים לצחצח שיניים ויגיע לסלון, כולו מחויך ומבסוט מעצמו; איזה שיער, יאללה, כולי קנאה. אז כן בישראל 2017 כבר אין נהרות וגם על הנחלים אומרים שהם במצב "פושר" ובכל זאת, זיכרונות הילדות, האמונה הבלתי מתפשרת בדרך הספורטיבית של העשייה – Doing וההיצמדות אל מה שכן וכן, המים הינם "מאזן אנרגטי" ברמה הכי גבוהה שיש והים התיכון בספרים לא מעטים שאני קורא מוגדר כתרופה !

הספורט לסיכום, הוא הרבה יותר מספורט ! העשייה של תנועת החתירה למשל, מגלמת בתוכה המון עוצמה פנימית, הבעיטה של הרגליים היא התנערות מהרבה דברים שהפריעו לי במהלך החיים, הגלגול של האגן הוא החיבור, הסינרגיה שלי בין גופי לעולם עת גופי מפלח את המים, הצלילה שלי אל תוך המים היא תחושה נשגבת של "קולות הדממה", ההקשבה שלי לדופק שלי, למאמץ הכנה שלי להתקדם ובכלל זה להיות מאושר יותר, שלם יותר ובכלל זה, הרמוני עם עצמי וכן עם העולם שלא אחת נתפס כמורכב ומבולבל. זאת ועוד, הנשימות ! כן, הנשימות כמרכיב בסיסי בהוויה ובשלווה שתלווה אותי הן באימון קשה והן בפקק מתיש בדרך כלשהיא, עליהן יש לתת עקבי ולהיות קשוב אליהן.

השיר "הנהר" הוא אחד משירי התודעה, הוויה הבולטים והמובהקים שאי פעם שמעתי. הספורט הוא התרגום שלי לצלילי החיים עמם אני נע והם סרוגים ושזורים בחיי כחוט שני אשר ברבות הימים הפכו לעיסוקי בחיים; עיסוק שאני גאה בו עד מאוד ויודע עד כמה הוא עושה טוב לסביבה ולא פחות חשוב מזה, עבורי.

הפעילות הספורטיבית היא הרבה מעבר לספורט; הוא הוויתית, חזרתית, תודעתית – כזו שמחברת את כל חלקיי הגוף והנפש ועל פי רוב מחזיר אותנו למקום נעים, מרגש, בתולי וכנה, זיכרון ילדות נעים וכייפי. היה לי אחלה אימון והמתאמנת החיובית יורקת טיפות מים עם מלח מהים ואומרת שהיה לה ממש כיף וזה תמיד נחמד ונעים.

מילה אחרונה בהחלט: "צאו החוצה" והכי טוב לים . . .  😀😀😀

בהצלחה לכולנו והמשך חופש נעים; מוזמנים ממש כאן לצפות בהרצאתי על "ספורט כמניע אנרגטי לחיים" וכן – אשמח לבוא גם אליכם ולהרצות על כך:

אסף לב – מאמן ל wellness דרך תנועה ועשייה

אסף לב – מאמן ל wellness דרך תנועה ועשייה

הצטרפו אלינו בפייסבוק 

ערוץ היוטיוב ונשמח לקבל תגובות על הסרטונים

ויש גם אינסטוש מדליק

אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן

"רצים עם אסף" – תעשו ספורט – זה עושה טוב, לכם ולעולם

8993137 – 052

הרצאת אנרגיה ודיוק: אסף לב