איך מתחילים לרוץ ? מיומנה של ספורטאית מתחילה / רונית חצרוני
מיומנה של ספורטאית
לפני שנה בערך יצרתי קשר עם המאמן אסף לב וקבעתי איתו פגישה אישית.
נשאלת השאלה איך הגעתי לזה ? כל מי שמכיר אותי יודע שספורט ואני לא תמיד הלכנו יחד יד ביד (בלשון המעטה) עד כדי כך שבתיכון הוצאתי מהאורטופד פטור מחינוך גופני, משום שזה היה השלילי היחיד בתעודה, ולא היה סיכוי שאעבור את מבחני הקיץ.
הגשמת ריצה של 10 ק"מ – ככה נראית ספורטאית חדשה, שמחה וגאה
מה הביא אותי להירשם לקבוצת ריצה ?
אני מאמינה שהחלטות של אדם נובעות מאופיו והוויתו, מאירועים בעברו, מהלך הרוח שבו הוא נמצא בהווה, ומשאלה עתידנית: איפה/איך אני רואה את עצמי בעוד….? דבר ראשון, אתה צריך להחליט שאתה רוצה לעשות שינוי. אני רציתי לעשות שינוי בגופי, ושינוי באיכות חיי. אתה חייב לרצות לעשות שינוי בכדי שהוא יצליח, בכדי להיות עקבי ולהיות מספיק חזק גם כשקשה.
לרצות לעשות שינוי זה דבר ראשון, אבל הוא לא מספיק. הרצון הזה חייב להיות מגובה במעשה. זה בדיוק כמו המשפט הזה שעובר בראשה של כל אישה שניה: "אני רוצה להיות רזה" אבל מה בדיוק את עושה כדי להיות רזה (ברוב המקרים נגלה שלא הרבה). אז עשיתי מעשה ! !
הדלקתי את המחשב, נכנסתי לגוגל וכתבתי: ריצה, כפר סבא
עלו כמה תוצאות. תוצאה אחת תפסה אותי יותר. תמונות צבעוניות של אנשים רצים ומחייכים; לא יכולה להסביר את זה, הרגשתי שלשם אני שייכת. מכאן נותר רק להשאיר פרטים להתקשרות באתר. תוך דקות קיבלתי טלפון מאסף, שהזמין אותי לפגישת היכרות ואימון קבוצתי.
אז מוטיבציה יש והתרגשות לקראת האימון הראשון – יש והרבה אבל מה לגבי הכושר ? כל מה שאני חושבת עליו, זה לא לעשות פאדיחות. להוכיח שאני רצינית. אני מגיעה לאימון ומתקבלת בחיוך של אסף וחברי הקבוצה (היו שם עומרי לפני הגיוס, ד"ר זאביק, ד"ר חיים ויואב – אנשים רציניים ללא ספק) מתחילים לרוץ באצטדיון, אסף מבקש שלוש הקפות של המגרש (אגב, אותו המגרש של תיכון "גלילי"- שם הוצאתי פטור)
אני משלימה הקפה אחת ומרגישה שאני כבר לא יכולה לנשום. הרגליים כואבות, נתפס לי הצד, אני צמאה וכל זה אחר 300 מטר. אני אומרת לעצמי. מה עשיתי ? זה גדול עליי אבל באותו רגע עובר מאחוריי זאביק ואומר: כל הכבוד, תמשיכי. אז אני ממשיכה . . . בסיבוב השני אני שומעת את אסף אומר: עזבת את הטלויזיה, יצאת מהבית והגעת לאימון – כבר מגיע לך כל הכבוד !
ולקראת סיום הסיבוב השלישי אני רואה את עומרי רץ לקראתי כדי לסיים את הסיבוב איתי. באותו ברגע, התחלתי להבין מה הכוח של קבוצה. אני לא לבד !
ככה זה התחיל,
התמודדתי בשנה הזו עם אתגרים לא פשוטים גם פיזיים וגם מנטאליים; לא פשוט לשנות דפוסי התנהלות. לא פשוט לשנות חשיבה וכדי להצליח הייתי צריכה לחזק את עצמי פיזית אבל יותר מזה, לחזק את עצמי מנטאלית – אימון אישי מנטאלי עם אסף אחת לשבוע הביאו אותי למקומות שהיה לי קשה להגיע ללא הכוונה. ההתמודדויות האלו מלוות אותי גם היום, אך היום יש לי את הכוחות והכלים להתמודד כמעט עם כל דבר ולא רק בספורט.
התרומה הגדולה של הריצה לחיי היא ללא ספק, התחזקות הרוח, אני מרגישה חזקה יותר, חיונית, שמחה מחייכת ואופטימית.
אז מה נשאר לך לעשות ?
לעשות מעשה !
(אתם יכולים להגיד שרונית שלחה אתכם)
רונית חצרוני, ספורטאית 
39 Comments
מדהימה שאת רונית !
כל הכבוד לך "ספורטאית", "אתלטית" – אין מילים.
אסף
תודה קואץ'
כדי להגיע להישגים צריך הרבה מוטיבציה, את זה יש לי אבל גם את זה כדאי שמישהו יידע לנווט. ואתה עושה את זה בצורה מופלאה. סגנון האימון המובנה והברור יחד עם המילים הנכונות שאתה אומר. מביאות לידיעה שאני יכולה לסמוך עליך בעיניים עצומות. גם זה תהליך 🙂 טוב, סיימתי להיות דביקה
רונית, את פשוט מדהימה!!
כח רצון, חיוניות, חוש הומור בריא והעיקר
לא לוותר !!!
גאה בך חברה יקרה!
כתבת כל כך יפה ?
תודה יקרה שלי
גם התמיכה שלך לאורך הדרך עוזרת ודוחפת להמשיך הלאה
כל הכבוד על ההחלטה הראשונית, ראשית לכל,
ועל ההכרה בכוחה של הקבוצה לחזקה ולשמרה.
תודה רבה על התגובה, מרגע שמגיעים להחלטה, הדברים הופכים לקלים יותר.
והקבוצה הזו היא משהו מיוחד. הדינמיקה והכימיה בין חברי הקבוצה הזו כל כך מיוחדים
אהבתי מאוד לקרוא; מסכים עם תובנותייך.
ההתחלות הן תמיד קשות, בין אם זה בריצה ובין זה בחיים . . .
אבי
ההתחלות אכן קשות אך קשה יותר לדעתי להתמיד ולהמשיך לאורך זמן ולשמר את המוטיבציה. והסיבה היא שזה לא באמת נהיה יותר קל, רק מה? עם הזמן אני מתחילה לראות יותר ויותר יתרונות, ולאט לאט היתרונות הופכים להיות הרבה יותר משמעותיים
כל הכבוד!!!!
יש לך מוטיבציה להחזיק פלוגה שלמה.
רגע,
שכחתי את המאמן התותח, אין ספק שתמונות צבעוניות וחיוכים לא מגיעים לבד.
תודה, אכן מוטיבציה יש בשפע, וכן, גם היא קשורה למאמן עם התמונות הצבעוניות. הוא יודע בדיוק מה להגיד לי כדי לדחוף אותי עוד קצת מעבר לקצה שחשבתי שהגעתי אליו
בזמן האחרון הפייס מלא בתמיכה לנשים עגולות ורכות ואני שואלת את עצמי למה מגיע לנו כל הטוב הזה 🙂
קראתי בחיוך של הזדהות את מילותייך.
מובן מאד הקושי ועל כך מגיע לך כל הכבוד כפול ומכופל שכן לא קל לרוץ לצד אלה שנהנים מזה.
את מהווה תמיכה מנטאלית בגובה העיניים ואפילו הרבה יותר מהקאוץ' החטוב שלך 🙂
כמה הצחקת אותי 🙂
אכן לא פשוט לרוץ עם כל אלו שנראים כאילו יצאו עכשיו מצילומים לאיזה קמפיין.
בדמיון שלי אני חטובה מאוד, ואז מגיעות התמונות מהמאמן, ובואי נגיד שהן צבעוניות מדי….
אני שמחה שהצלחת להזדהות איתי, אני רואה אותך איתנו בקרוב?
חחחחח
עוד קצת ……
העצלות והחום….
והאמת שאינני מהסביבה אבל מתחזקת מאדדד מלראות אתכם כל בוקר ראשון.
בסוף גם זה יגיע 🙂
ואגב….עגולה זה השלושים החדש.
may the force be with us
רונית, עשית זאת אין עליך, תמשיכי כך.
הרבה הצלחה
תודה יואב, אני עם הפנים אל המירוץ בדצמבר
רונית הספורטאית….בעצם המחליטנית…
את אלופה אמיתית.
מפרגנת מכל הלב על האומץ לשנות ועל התהליך הקסום שעברת/עוברת/תעברי.
הספורט הוא מתנה לנפש.
"מתה" להתאהב בריצה .
שהחיוך ישאר על פנייך תמיד, אמן.
מירב
וואו מירב, הצלחת בתגובה קצרה לאגד כמה מונחים שאני רואה אותם מאוד משמעותיים בחיים שלי:
החלטות/בחירות–אומץ– תהליכים– ולחייך
מדהימה את
גם אם לא מתאהבים בריצה עדיין ניתן ליהנות מהתחושות, ההישגים , האדרנלין שזה מעורר
הי רונית,
אני מאלו שעדיין שואלות את השאלה… איך מתחילים? ויושבת ביציע להתבונן ברצים שחולפים על פני. הכתיבה שלך ובעיקר הבחירה שלך.. מעוררות ומדרבנות להתחיל לעשות.. תודה על השיתוף..נראה שאת בדרך הנכונה ועם המאמן הנכון לך !! מאחלת לך המשך ריצה למרחקים ארוכים פיזית ומנטאלית … מקווה שאכתוב פה פוסט המשך פעם… בתור מתאמנת ?
דפנה יקרה כתבת שאת יושבת ביציע להתבונן ברצים שחולפים על פנייך. זה נראה כאילו הם שייכים לאיזה גזע עליון. נכון? אני יודעת זה יוצר תחושה שלא כל אחד יכול. אבל נחשי מה? אם לא מנסים-לא יודעים.
אני שנה אחרי ועדיין אני לא בקצב של כולם ועדיין קשה לי וכשדברתי על זה עם חברי הקבוצה ועם המאמן, הבנתי שלכולם קשה, לקח לי זמן להאמין לזה אבל גם להרקולסים האלו קשה.
אולי הגיע הזמן להפסיק להתבונן מהיציע ולתת לרצים ולחיים לחלוף על פנייך?
קונפציוס אמר שכדי לחצות את התהום עליך פשוט לקפוץ . אז קדימה. צרי קשר ואני מחכה לך ביום שלישי באיצטדיון (לא ביציע- ממש על המגרש) מבטיחה לך שהחוויה תהיה נעימה
רונית התחברתי לבלוג בתור אחת "לא ספורטאית" …
אני גם מהיציע לא יודעת למה עדיין ביציע…
אני במחשבות כבר רצה אבל מהספה…
לרונית האצנית המשך ריצה לאן שאת שואפת….
היי ירדן,
להיות שם במחשבות זה נהדר, את מזמינה מציאות בקצב שלך וזה נהדר.
יש לקבוצה ניוזלטר נהדר שיוצא בכל יום רביעי בבוקר; שלחי לי את המייל שלך ואכתב אותך ואז "תבחרי" מתי נכון לך לבוא.
asaf17@012.net.il
בשמחה,
אסף
ירדני זוכרת את הדבר הראשון? קודם כל לשאול האם אני רוצה שינוי? האם טוב לי ככה? והשאלה הבאה, מה אני מוכנה לעשות בשביל זה?
אמא את הכי תותחית בעולם!!!!!!! אוהבת אותך וגאה בך המון! <3
אמא את הכי אלופה בעולם!!!! גאה בך ואוהבת המוןןןן! <3
את מעוררת בהרבה אנשים מוטיבציה (אני בניהם), ואני גאה בך על כל הדרך שעשית, למרות הקשיים! :*
ילדה יפה שלי, אם הצלחתי לעורר בך מוטיבציה ולהתוות לך דרך, אני את שלי עשיתי. ומאחר שאני מכירה אותך קצת ויודעת איזו ילדה בוגרת, מדהימה, בעלת יכולת לעשות בחירות נכונות ובעלת יכולת נתינה ופרגון אינסופיים, אני יודעת שפשוט תצליחי בכל מה שתבחרי לעשות
כל הכבוד רונית המשיכי כן זה נשמע ומצטלם נהדר
ו.
תודה רבה, זה מרגיש נהדר
כל הכבוד חצרונית!!! מעורר השראה
תודה רבה. זכות גדולה נפלה בחלקי לעורר השראה
רונית,
אנחנו לא מכירים אבל נכנסת לליבי.
כזו מוטיבציה, השקעה ורצון – פשוט ראוי להערכה ואפילו הערצה.
כל הכבוד!
אנחנו לא מכירים והצלחת להעלות לי חיוך רחב על פניי. תודה רבה זה מאוד מחזק
קל לעולם לא יהיה וטוב שכך!
אם הדרך הייתה קלה לא היינו יכולים לרכוש ולשמוח בצורה כו רבה,יש משהו נפלא באתגר!
אסף היקר, אשמח שתצרף
אותי לניוזלטר שלך.
בחברות, יגאל.
כושר, שחייה ותהליכי שינוי אורח חיים
בקעת אונו.
תודה גבר; בכבוד ובהערכה.
בכלל, תרגיש חופשי לפרסם כאן את עיסוקך כמאמן כולל טלפון נייד ומייל – בכל כתבה.
אני זה שמאשר את התגובות חחחח ואנשים שעושים טוב לעולם מבורכים מבחינתי.
בהצלחה רבה,
אסף
יגאל תודה רבה
אכן הקושי הוא מה שהופך את ההצלחה למתוקה
ובדרך שבה לומדים להתמודד עם הקושי, קונים כלים להתמודד עם כל דבר בחיים
רונית יקרה
ריגשת אותי מאד ואותי קשה לרגש
אבל נוכח התמדה שכזו, רצון , דבקות במטרה ויכולת מנטאלית (כנראה שהמאמן שלך בסדר…)
אני מה שנקרא באנגלית נשארתי SPEECHLESS
זה היה תענוג בשבילי לקרוא את הכתבה.
אריק נתיב
וואו אריק, תודה על התגובה המרגשת
אתה צודק, זכיתי למאמן יחיד ומיוחד
הרב שלמה קרליבך אמר: "כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו" כנראה שלזה, גם מבוגרים זקוקים
כל הכבוד על היוזמה, התובנה והכתיבה.
תצליחי!!!!
שלי
פיזיותרפיסטית מוסמכת
מתמחה באורטופדיה וספורט
050-7767001