הספקטרום האוטיסטי והוקרת תודה / אסף לב

הספקטרום האוטיסטי – מעגליי החיים, גנים, סביבה, בחירות ועשייה – Doing 

בתקופה האחרונה אני לומד וחווה יותר ויותר אימונים מיוחדים ל"אנשים מיוחדים" (הספקטרום האוטיסטי הוא מגוון ורחב) ואני נחשף לעוד ועוד גישות, דעות ודרכי התמודדות עם המציאות הדינמית, הכה "לא הוגנת" לעתים אשר עוברת על חלקנו וכאמור, ביתר שאת בימים אלו: "ימי קורונה", "סגרים" וחיסונים. בתוך שכך עלינו לשים לב ולחדד את "הוקרת התודה" על כל מה שיש לכל אחד ואחת מאתנו וכמובן, על כל מה שעובר עלינו !

"הוקרת תודה" זה אחד האלמנטים החשובים ביותר בחיים, הן בטוב והן בפחות טוב ובמאתגר ובכל יום אני מבין יותר ויותר את המשמעות של הפעילות הגופנית בהבניית המציאות המורכבת והמיוחדת של אותם בני נוער ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי אותם אני מאמן (בעיקר "אוטיזם בתפקוד גבוה" אבל שוב, כיום אני מאמן גם אנשים "בתפקוד נמוך"), מתרגל, מקנה כישורי חיים וזאת, בדרך של לבחור לעשות!! על פני טרוניה וכעסים על העולם, הגנים, הממשלה או כל דבר אחר שאינו קשור בי ובבחירתי – להיטיב עם מצבי!!

ביום שישי קיבלתי ספר שקוסם לי מאוד (ליאת תודה רבה!) ונקרא: "ביום בו תקרא לי אבא"! המושג "אבא" תמיד היה מורכב, מעורפל ולא ממש ברור ונהיר לי זולת העניין שהחל מגיל 8 אין לי אחד שכזה וזה כבר קצת יותר מ 40 שנה; נכון, יש לי המון תחליפי אב (אילן קסמן, כמוך אין!) ובכל זאת, משהו חסר, שונה ו"לך כאילו אין את הגב החזק הזה הגלום בעצם המילה "אבא". מתוך החוסר הזה עליך להסתכל על העולם ולהתנהל בו ואולי גם ניתן להסתכל על זה שנוכח החוסר – המחסור הזה אתה יכול להסתכל על העולם מנקודת מוצא של בחירה! של החלטה שלך, מי יהיה "כאילו אבא", "תחליף אבא", חבר, גב לתמיכה, כתף לבכות עליה . . .

נוכח "בחירה זו" אתה חייב להיות חזק יותר, סתגלן יותר ובעל כישורים נרחבים יותר ביחס ל"כישורי החיים" וכמו שסיפרתי לכם באימון האינטימי והקסום שהיה לנו ביום שישי האחרון, אחד מזיכרונות הילדות הראשונים שלי היו עת אני בא למגרש כדורגל בלי כסף ובלי כלום ופונה לאנשים מבוגרים – "אבות כמו של החברים שלי" ומבקש: "סליחה אדוני, אתה יכול להכניס אותי למגרש ולהגיד שאני הבן שלך . . .". (באותם ימים הורים היו מכניסים ילדים ללא תשלום).

אסף לב – מאמן אנשים עם "צרכים מיוחדים" ובשמחההההה

הכניסה לאצטדיון – תמיד נכנסתי! הייתה הדין בהמשך ב "כיצד להגיע לבית הספר" (טרמפים – כן, זה היה הגיוני בסוף המאה ה 20 שילד ייסע בטרמפים מכ"ס להוד – השרון – תיכון מוסינזון), איך להגן על עצמך מפני "הגדולים" (קשירת קשרים עם הילדים העבריינים בסביבה) ו / או איך להסתדר במשעולי החיים המגוונים אליהם ובהם נתקלתי. דברים אלו ואחרים ליוו את חיי מנערות והקלו עליי בבחירותיי בהמשך כמו אז וכמו למשל להתנדב בפנימייה לעבריינים צעירים ושם ניסיתי, בדרכי להראות להם את הטוב האפשרי, הפוטנציאלי בחיים.

הספקטרום האוטיסטי כאמור מורכב ומגוון – כמאמן בני נוער על הרצף האוטיסטי אני מתעקש לא אחת לדבר עם בני המשפחה על המשמעויות של "נער / ה עם צרכים מיוחדים" – special needs; כל משפחה וכל אדם נדרש להתמודד עימה בדרך הנכונה והמתאימה ביותר עבורו וברם ושוב, אין אדם שלם וחף ממורכבות כזו או אחרת. בחרתי לצטט כאן מתוך הספר הנהדר את אחד משרי החינוך המעניינים שכיהנו כאן – שי פירון: "אתה מבין שאתה המפסיד המרכזי מיצירתה של קהילה חסרה, שאינה מאפשרת לכל סוגי בני האדם לחיות בתוכה כשווים. כולנו נושאים בתוכנו לקות. אין אדם שלם.

יש אנשים שנכותם נסתרת מעין יש אנשים כאלו שנכותם גלויה. איש מאתנו לא שלם. את הלקויות שלי אין רואים. הן נסתרות עמוק. יש לי מגוון של כלים לכסות עליהן. את הלקות של בני, רואים גם רואים." (אגב, המילה המקובלת באימונים שלי הינה: "שונות" ועליה אני מדבר בהרצאתי: "ספורט כמניע אנרגטי לחיים").

"ביום בו תקרא לי אבא" – אביעד פרדימן

מבינים אותי ? 

כל אחד מאתנו עם החוזקות, החולשות, עם המסיכות, עם הבגדים, האיפור ובלעדיו מהווה את הסך הכול של הגנטיקה שלו, הסביבה בה גדל וכן וחשוב מאוד – את הבחירות שלו בהסתמך על שני האלמנטים הקודמים. כאמור, הבחירה שלי בהתאם לשלושת הגורמים הללו הייתה לרתום את הספורט, את הסביבה שלי ואת "מחסור האב" בחיי ליצירת "כישורי חיים" בהם הישרדות והצלחה הינם "לפיד ההולך לפני המחנה" וכן, כמובן, הצלחה הינה מושג יחסי, חמקמק, לעתים אפילו ערטילאי ובוגדני. כך נולד "אימון מנטאלי וגופני", כך נולד התחום בו היום אני חש מסופק וגאה של "אימון נערים על הרצף האוטיסטי" ובכלל זה הענקת כישורי חיים שביניהם: שמחה, הגשמה עצמית, סיפוק, גאווה, דימוי גוף חיובי, הוקרת תודה (מהקשים ביותר באימון נערים עם אוטיזם וכן גם עם נוער עברייני), יצירת תקשורת ותחומי עניין ולבסוף וכמובן, יצירת קשרים חברתיים המתקיימים לאורך זמן ובנאמנות גבוהה! (סימסתי לך, לא סימסתי כי בטעות כי שיעמם לי . . למה לא חזרת אליי. . . זה אני, המאמן שלך, חבר שלך . . .)

החיים כאימון! לאבא אין חשק לצאת מהבית היום, הילדים זורמים אתו ועושים אוהל בבית; שמחים ולגיטימי

כמעט סוף דבר – 

ישראל ובכלל העולם של השנים האחרונות ובפרט העשור האחרון – עם המכשירים הניידים שהפכו לחלק מהגוף שלנו וילדים בני 8 שהפכו לקהל יעד מרכזי של משווקים אגרסיביים ומשוללי כל "אחריות קולקטיבית" (למשל התכנים ב tik talk) וזאת עוד לפניי שנדבר על הקורונה ועל המשמעויות החברתיות של "פחות ופחות מפגשים חברתיים" – עושים את העולם מקום מעט מוזר עם מאפיינים שונים מאלו אליהם אנו (אזור גיל 50) הורגלנו בהם.

לפיכך ובהמשך לכך, אנא תנו דעתכם על השונות! על ה"שונה", הקסום, העדין, אדיב (על פי רוב) החי בקרבנו ועמנו.

היום זה "יום האוטיזם הבינלאומי" ובו אבקש מכן ומכם: היו מעט יותר סבלניים, סובלניים, אמפאתיים ("עם האחר") ובכלל, נסו לראות דברים שעבורכם מובנים מאליהם כלא מובנים מאליהם, אלא מאתגרים ומצריכים אנרגיה ומאמץ. מודה לכל בחור ובחורה, אוטיסטי בתפקוד גבוה או נמוך שבחר / ה להתאמן אצלי – זה נותן לי המון כוחות להתמודד עם הקשיים בהם אני ניצב ועימם אני מתמודד. 

מודה 2 ומסיים  – הספקטרום האוטיסטי והוקרת תודה

מודה לכל מה שקרה לי, מודה לכל מה שקורה לי, מודה לכל מי שנותן בי אמון ומפקיד בידו את האוצר הגדול של החיים – הילדים שלנו שבעזרת השם ובעזרת כל אחד מאתנו יהיו מאושרים, שמחים, מיוחדים, גאים ואוהבים כל רגע בחייהם.

תודות,

אסף לב – אימון וליווי אנשים על הספקטרום האוטיסטי – תפקוד גבוה ותפקוד נמוך

הצטרפו אלינו בפייסבוק ומוזמנים לעשות "INVITE" לחברים

ערוץ היוטיוב ונשמח לקבל תגובות על הסרטונים

ויש גם אינסטגרם מדליק

אימון וליווי מנטאלי – ליצירת קשר לחצו כאן

"רצים עם אסף" – שלבו ספורט בחיים – זה עושה טוב, לכם ולעולם

ספקטרום אוטיסטי – פודקאסט – ממש כאן . . .

Assaf Lev coaches people with special needs