לראות את האדם שמאחורי האבחון: תפקיד המאמן / אסף לב

עלייה באבחוני הספקטרום – ומה מקומנו כמאמנים בתוך המציאות הזו

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מקבלים אבחון הנמצא על הספקטרום האוטיסטי. חלקם צעירים, חלקם מבוגרים, ולעיתים זה מגיע אחרי שנים ארוכות שבהן משהו "לא הסתדר" או "לא הובן עד הסוף".
בעיניי, זו לא תופעה של עודף אבחון – אלא תהליך של הבנה. של דיוק. של מתן שם לחוויות שהיו שם תמיד.

אני לא רופא ולא פסיכולוג. אני גם לא שופט ולא מבקר.
אני מאמן.
והמפגש שלי הוא תמיד עם האדם – לא עם האבחנה.

אימון לאנשים על הספקטרום הוא הרבה יותר מתהליך של "שיפור תפקוד". זה מרחב שמאפשר לאדם להבין את עצמו טוב יותר – את החוזקות, הרגישויות, דפוסי החשיבה והפעולה שלו. בתהליך אימון אישי, אנחנו לא מנסים לשנות את מי שהוא, אלא להעצים את מה שכבר קיים. כשנותנים מקום לקצב הנכון, לשפה האישית ולדרך שבה כל אדם מעבד מידע – נוצרת הזדמנות אמיתית לצמיחה. הרגלים קטנים, מטרות ברורות ושגרה יציבה יכולים לייצר פריצות דרך משמעותיות, לא רק בהתנהלות היום־יומית, אלא גם בביטחון העצמי, בעצמאות ובהרגשה הפנימית שאפשר – באמת – להתקדם.

אימונים אישיים: אימון וליווי אנשים עם צרכים מיוחדים – הספקטרום האוטיסטי

קראו כאן על "אימונים מיוחדים לאנשים מיוחדים"

אחד הדברים היפים שאני רואה שוב ושוב הוא שהאנשים שמגיעים אליי עם אבחון על הספקטרום הם קודם כול אנשים טובים:
אנשים עם לב גדול, יכולות גבוהות, אמביציה, ולעיתים גם כאב שלא תמיד נראה כלפי חוץ.
יותר מהכול – הם אנשים שרוצים להתאמץ, להשתפר, ולהביא את עצמם לידי ביטוי.

האבחון לא מגדיר אותם
הוא רק נותן להם ולסביבה מילים – כלי להבין איך לעבוד, לתקשר ולצמוח בצורה מדויקת יותר.

בתוך תהליך אימון, העיסוק הוא לא ב"מה חסר", אלא במה קיים:

• איפה החוזקות?

• מה מניע אותם?

• איך הם לומדים?

• מה הדרך הנכונה עבורם לבנות הרגלים, להתמיד, לפרוח? להרגיש שייכים! קראו כאן על "אוטיזם ושייכות" – לגישתי.

פיתוח יכולות חיים לאוטיסטים: תודה שוב לאומנית הישראלי – שירלי רגב: אומנות מתחלפת עם הטבע

למאמן יש זכות גדולה – לראות את האדם שמאחורי הכותרת.
ללוות אותו בתנועה קדימה, בקצב שלו, בקול שלו, מתוך כבוד אמיתי ושוויוני.

אני מאמין שאם נדע לפגוש אנשים כפי שהם, בלי פחד ובלי תיוגים מיותרים – נוכל לא רק לשפר ביצועים או הישגים, אלא ממש לפתוח דלתות לחיים מלאים יותר, משמעותיים יותר, ומדויקים יותר. הבוקר רצתי עם מאומן שלי ליד המקום בו נולדתי והתחנכתי (תיכון מוסינזון הוד – השרון, שם לימד אבי) וחשבתי על זה שאבי הסביר ולימד כל אחד בדרכו וראה בספורט גשר בין בני אדם, בין סמכות לשררה ובין פעולה נעימה וכייפית לבין פעולה "פחות נעימה" – לימודים למשל חחח

בדיוק אז עלתה בי עוד מחשבה ולפיה, האם היכן שילד מקבל ריטאלין, בערך שם מסתיים תפקידי כמאמן ? שכן, משהו אחר "מנהל ומנווט אותו"; האם אנו כמאמנים – מחנכים נכשלנו כאן? לא הצלחנו להשתלט על המיוחדות / על השונות ? עם מחשבה זו המשכנו לרוץ ובהמשך למחשבה זו העילית את אשר אתם קוראים עכשיו.

עד אז, נמשיך להתאמץ הכי טוב שאנו יכולים; וכן – אנו יכולים להתאמץ עוד.

רוצים לשמוע עוד, מעוניינים לקבוע פגישה ולראות האם מעניין לנו לצאת לדרך ביחד . . בשמחה – אני כאן: 8993137 – 052

אסף לב: מאמן ומלווה אנשים עם צרכים מיוחדים (כבר מעל עשור ),

מאמן מנטאלי,

מאמן טריאתלון – "רצים עם אסף"

אסף לב – מאמן מנטאלי – אימון אנשים עם צרכים מיוחדים, הרצאות העשרה, הכנה מנטאלית לתחרויות ארוכות ונוקשות . .